מורן ודודי ישבו על כיסאות מוגבהים בפאב ושתו מיץ תפוזים. דודי, בחור גבוה, רזה ונעים סבר היה ידידה הטוב מהכיתה המקבילה. יום חמישי היה היום והם ניצלו אותו בשביל לצאת.
מורן סיפרה לדודי על משימת ההתנדבות. הוא חייך ואמר שזה מעשה ממש טוב. מורן המשיכה:
"ומחר אולי אפילו אקנה לו פרחים"
"מה לך ולו?" גיחך דודי
"שומדבר, רק סימפטיה, אדם מסכן"
"אני אבוא איתך! נשמע לי מעניין"
הם המשיכו לשבת, נהנים ממוזיקת הרקע. פתאום הרגישה מורן נגיעה בגבה. היא הסתובבה וראתה את מרקי. לידו עמד בחור רחב בעל פני עגל כאלה. בחור לא מועיל אבל בהחלט מזיק –מוני שמו.מרקי פתח:
"לגבי השיחה בינינו" אמר "אז שינית את דעתך?"
"לא שיניתי"
מורן, בפנים קרות, לקחה את התיק ואמרה לדודי "בוא נצא"
מוני תפס את דודי בידו הימנית ומרקי אמר באיטיות:
"לא כל כך מהר"
"עזוב את מורן!" צעק דודי והיכה בבטנו של מוני הגברתן
מוני נתן אגרוף לדודי, דודי עשה שריר, אך נהדף. מורן נתנה בעיטה למרקי. מרקי התקפל
אנשים החלו להתאסף סביב מקום התגרה. למרקי ולמוני כבר לא היה נעים...
"בוא נצא מכאן מהר" צעקה לדודי. שניהם יצאו והספיקו לשמוע את מרקי צועק:
"זה יעלה לך ביוקר!"

"הבאנו לך פרחים לכבוד שבת" אמרה מורן ונכנסה עם דודי.
"איזה ריח נפלא, אפונה ריחנית, לא?"
כלה עמד בפתח הדלת מביט לכיוון שממנו באו.
"אכן" אמרה מורן
דודי לחץ את ידו של כלב ואמר:
"אני דודי, ידיד של מורן מבית הספר"
"נעים להכיר חברים של מורן" אמר כלב "לפי הקול אתה נשמע בחור טוב"
מורן התיישבה על הספה, שמה את הפרחים באגרטל.
"כמה ספרים!" התפעל דודי

כלב הביט לכיוון המשוער שמורן ישבה בו:
"שכחתי לשאול אותך. סיפרתי לך על שורשיי, מהיכן משפחתך?"
"אבא נולד בבלגיה, אין לו משם הרבה זכרונות, בתור ילד ממש קטן הוא גדל במנזר קתולי ואחרי המלחמה עזב. זה מה שסיפר לנו. אחרי כן כמובן עלה לארץ. אמא נולדה בארץ, בכפר ביל"ו"
"מעניין מעניין, כנראה שלא סיפרו לך הרבה או שאת לא מתעניינת במיוחד " אמר כלב לאיטו
"היא לא חזקה במיוחד בהיסטוריה" אמר דודי והוסיף צחקוק.
כלב לא ראה את המבט שכיוונה מורן לעבר דודי...
היא  עברה לנושא הדחוף יותר:
"כלב, היה בבית החולים נער ששמו מרקי. אתה מכיר אותו?"
"מרקי, מרקי,מכיר אותו, תלמיד קצת שחצן, יש לו פוטנציאל אבל הוא מנסה כל הזמן להרשים"
"הוא כל הזמן נטפל אליי. אתמול הוא בא עם חבר שלו ושניהם הציקו לנו"
כלב התעצב, הוא הניח את ידו על מסעד הכורסא:
"אל תתייחסי אליו, זאת ההצעה שלי. הוא עדיין ילדון, אין לו בגרות נפשית" סינן כלב.
"כלב. מה יש לך נגד עיתון מעריב לנוער?"שאלה מורן
כלב שתק לרגע ואחר כך אמר:
"הכרתי את העיתון הזה טוב. פעם לפני עשרים שנה כתבתי בו כמה קטעים של מדע, ספרות ואמנות. העיתון אז היה עיתון חכם, תרבותי ומהנה. עכשיו יש בו שטיחות ורדידות והוא מופנה לדברים שהם אופנה, זוהר, בנים בנות וקיטש. אני לא אומר שצריך להתנזר אבל הדברים השטחיים יצאו מכל פרופורציה, התפל הפך לעיקר."
"למה? אמר דודי "יש מדור מאוד חכם של איטו אבירם שדן בענייני נוער מתבגר. והוא לא שטחי בכלל"
"ראה, אני לא אומר שכל העיתון הוא שטחי, אבל רוח העיתון היא כזו" סינן כלב.
"מתי תוכל לראות?" החליף  דודי נושא
"הרופאים נותנים לי עוד חודש ואז אעבור ניתוח מסויים" לאט בדיבורו.

מיטת בית חולים, חדר ניתוח, אדם במיטה עטוי שמיכה, המנורה מכוונת אל עיניו. שני רופאים מסתודדים. ברק חזק על העיניים.
"תגיד לי מה אתה רואה" אומר הרופא הראשון
"אני רואה אור חזק" אומר המנותח- כלב
"ואם אזיז את המנורה"
כלב  מיטיב את ראייתו ופולט בהתרגשות:
"אני רואה אותך"
"הצלחנו להציל לך את הראייה. עורק אחד נסתם"
"ברוך השם, ברוך השם!"
כלב עדיין במיטה, הוא נלקח לחדר ההתאוששות.

מורן ניצבת על הבמה במרכז התרבות בתל אביב. נרגשת אף היא, כתר זהב לראשה. המנחה מכריז כי במקום הראשון זכתה רווית בן ארי, במקום השני זכתה מורן מלחי כחביבת הקהל.
שעה קלה לפני כן. בשיא ההתרגשות. כשנשאלה מורן על תרומתה לחברה אמרה:
"סייעתי לאדם עיוור במשך חודש וחצי. אני מקווה שהוא שומע אותי,ברגע זה הוא נמצא בחדר הניתוח. כנראה שהראייה תחזור לו. אני מחבקת אותו מכאן!"
הקהל מתלהב, מוחא כפיים כאחד.
רוב חבריה לכיתה נמצאים באולם. אביה דניאל, אדם גבה קומה ובעל שיער תלתלים ארוך, אמה שולה, אשה נמוכה ברונטית.מביטים אל ביתם היחידה, כולם מחייכים ומחזיקים לה אצבעות.
בסיום ההכתרה. נערכת מסיבה בוילה של משפחת מורן. שולחנות ערוכים ומוזיקת רקע. השתייה חופשית.

עשר בלילה:
כלב בבית החולים. יושב על כיסא נוח, עדיין תחבושת על עינו הימנית. כמה שעות אחרי הניתוח. מורן אומרת שתבוא מחר בצהריים לבקר. סופסוף יראה את מי שעמדה לימנו ותמכה בו.
לפתע מופיעים מולו שני נערים. הוא מכיר אותם.
הם ניצבים מולו בפנים משועשעות ושוחקות. ידיהם שלובות אחורה:
"מרקי ומוני. מה אתם עושים כאן?" תובע הספרן לדעת
"ברוך רופא חולים!" מסנן מוני.
"הממממ... אתה חושב שאתה מכיר את מורן?. אני לא חושב!" אומר מרקי
"מורן היא ילדה טובה מאוד! אתה לא תגיע לרמה שלה!"
"אז כדאי שתראה את זה" מרקי מצחקק. מניח עיתון צבעוני על השולחן,והוא ומוני חומקים מן המקום בצחוק מטורף.
זהו עיתון מעריב לנוער מהשבוע האחרון ועל השער בו המועמדות המובילות.
העיתון פתוח בעמוד שלושים. שם מסומן בטוש:
"מורן מלחי. בת "17
כלב בהתרגשות, הוא רואה את תמונתה של מורן בבגד ים. אך התרגשותו אינה נובעת מזה שלכאורה רומה על ידה אלא ממראה פניה,שיער בלונדיני, עיניים כחולות, סנטר דק. הן מזכירות לו משהו.
לפתע הוא מוכרח למהר. הוא מוכרח לעזוב את בית החולים במהירות האפשרית.