[ליצירה]
תיקון טעות:
ככל שנשמה נמצאת יותר זמן בתוך גוף, כך גדל הסיכוי שתצא ממנו (הוכחה: יש יותר זקנים מתים מילדים מתים). מכאן נובע: ככל שנשמה חדשה יותר בגוף X, כך יש לה יותר זמן להחזיק בו מעמד.
מסקנה: לפי חוקי ההסתברות, אם אחרי שנכנסה לי נשמה משלי נכנסה לי נשמה של חתול- הסיכוי שדווקא היא תשאר *גדול* יותר.
לתשומת ליבך.
(תרגיל: הפריכו את ההוכחה ב2 דרכים שונות לפחות, להגיש לי במסרישי)
[ליצירה]
אני לא יודע מה נכתב שם
אך, זה בהחלט שיר קטע לא תמים, אוי, הייתי אומר אפילו, שהיה קשה לי לקרוא את זה מה שעשית ממנו. ממש לא יפה, אולי רק את חושדת בכשרים ומכניסה לו כל מיני מחשבות זדון לראש ועוד כותבת את זה בצורה מאד רמוזה ושקופה עד שממש לא נעים.
[ליצירה]
המדיום הוא המסר?
יש אנשים עם יכולת לקחת סיפור מסוים, ובשינויים קלים, לכאורה, לספר אותו אחרת לגמרי. גנבת תרפים עושה את זה ומספרת על זה בעת ובעונה אחת.
מדוע דווקא סיפור יהודה ותמר? אולי מכיוון שמכל הסיפורים, בולטת בו העובדה שאנחנו יכולים לנסות לעצב את סיפורינו כרצוננו, ומישהו למעלה כבר ידאג לספר אותם בדרכו, ולברוא מהם את אורו של משיח.
[ליצירה]
קיבלתי מייל
קיבלתי מייל ממישהו שאני לא מכירה. נראה לי שהוא ביקש להגיב על היצירה הזו . להלן תגובתו. אני מתלבטת האם לענות. מה דעתכם?
"מתחמק, מתלהם, תולה אחריות בהוא ש"שותק". שצמצם את עצמו כדי שנוכל להרשות לעצמנו לכתוב עליו כאלה קשקושים."
[ליצירה]
מכתב רשמי
רסיס היקר,
הבוקר התעוררתי מחלום. סוערה ועוד מישהי לקחו אותי לבית הספר (זה לא יעזור גם אנשים בגיל 50 חוזרים בחלומותיהם אל בית הספר התיכון) גיליתי שלא שמתי עדשות וגם משקפיים שכחתי. עכשיו אני לא אראה כלום ויגידו לי לחזור הביתה.
אתמול התעוררתי במחשבה מחקו לה את העיניים.
שלשום קראתי את הסיפור שלך
ועוד לא נרגעתי.
רסיס, כבר מזמן קיבלת את האישור שלי
לוחצת על הכפתור הקדוש "הוסף לרשימת היצירות המועדפות שלי"
[ליצירה]
רק כדי למנוע אי הבנות
יצירה זו פורסמה על ידי תחת שמי האמיתי בסוכות תשס"ד. החלטתי להעביר אותה לכאן כדי לאחד את היצירות שלי בצורה. אין לי מושג איך ממחזרים את התגובות שהיו שם.
כל מי שלא הבין את הסוף מוזמן לעיין בתגובה של שיר הפרוש הזה מצא חן בעיניי.
[ליצירה]
יפה
משום מה נזכרתי בשיר של עמיחי על איש עם סלים. למרות שזה באמת לא דומה.
אהבתי.
[ליצירה]
[ליצירה]
קיבלתי מייל
קיבלתי מייל ממישהו שאני לא מכירה. נראה לי שהוא ביקש להגיב על היצירה הזו . להלן תגובתו. אני מתלבטת האם לענות. מה דעתכם?
"מתחמק, מתלהם, תולה אחריות בהוא ש"שותק". שצמצם את עצמו כדי שנוכל להרשות לעצמנו לכתוב עליו כאלה קשקושים."
[ליצירה]
אפשר רק לומר שנהנתי לקרוא? בלי להסחף לוואו ומדהים וכו'? חנכתי את כפתור הוסף לאהודות שלי.
גם הסוף של נשיקת היד המתרגמת בעיניי המתבוננת לזלילת הבשר זורם בצורה שלמה. צריך לקרוא שוב כדי להבין כיצד גם בתמונה האחרונה חוזרת ההזיה של הדמיון להיות המציאות השלווה.
יישר כח.
[ליצירה]
אף אחד עוד לא הגיב?
או שבזמן שלא הייתי שינו את הפורמט?
סיפור יפה. לא השתעממתי. הסוף קצת מוסמס לי.
לא יודעת.
תמיד הסיפורים שלך נראים כמו "יו. הלואי וזה היה קורה לי."
טוב אני סתם מתפלספת בגרוש.
נדבר.
[ליצירה]
חתלתול-מספר טרנסדנטי שכמוך
עצרת(!). זה בקרוב מה שאפשר לומר תוך שאיפת אויר ונשיפת זה שהצטבר תוך הקריאה(שכחתי לנשום ובכיתי. מזמן לא בכיתי בקריאה)
תודה
[ליצירה]
תודה לכל המגיבים
ולשרה בערוגה תודה על ההפניה. הכותב עצמו הפנה אותי לשיר הזה בתגובה אישית. השיר יפה אבל הוא אינו הצד האחר של המטבע. הוא הצד שבדרך כלל רואים. במיוחד כשאתה בן 16 את הצד השני לומדים בדרך כלל מאוחר יותר בחיים. יש שיקראו לזה "להתבגר" ואחרון חביב, איש אחד, כנראה שאני לא כל כך חכימא אבל לא הבנתי למה אתה מסתייג מהתוכן.