[ליצירה]
הסיפור עם מ' אמיתי?
אפשר לדרוש ע"ז את דברי הרד"ק בישעיה ט', ו':
"למרבה המשרה": המ"ם סתומה בכתוב, וקרי במ"ם פתוחה. ובהפך זה בעזרא (י"ב, י"ג): המ"ם פרוצים, מ"מ פתוחה בסוף התיבה בכתוב, ויש בו דרש: כאשר יסתמו חומות ירושלם שהם פרוצים כל זמן הגלות, ולעת הישועה יסתמו הפרוצים, ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח".
[ליצירה]
נהנתי מאד.
אם כי, שום דבר לא יגרע מסגולתה ומערכה המכריע של ה"ציונות" -
כהאושיה של ה"אתחלתא".
ולענין הערת , שמואל גרינגליק בקשר ל"מ" הסתומה..
כמאמר הנביא : "צור תעודה חתום בלימודי...: אם מותר להוסיף:
ישנו ריבוי של "המשרה", שאינו שלם [ ה"מ" - פתוחה]
וכל זאת כשמדובר במשרה המיועדת יותר לשרת את בעל המשרה ואינה מתועלת בשלימות לטובת הכלל [ראה לב שרים - לליבם בלבד...].
לעומת זאת, ישנו ריבוי של משרה של משיח [מלא יועץ, אל גבור , אביעד, שר שלום ] שהוא כל כולו לטובת כלל האדם. ולכן המשרה הינה רבה לא לתועלת אישית כל שהיא אלא "לם המשרה". כלומר: לא רק ה"מ" נסגרת לציין השלימות כאמור, אלא וזה היעקר להפוך את המילה גם : "לם - רבה". לשתי מילים : לם המשרה, כלומר שהמשרה כל כולה כאמור מיועדת לכלל בני האדם .
עתה אולי גם תובן המשוואה של מכאן לםרבה המשרה כאמור שלימות מכאן לעומת ההמשך של "שלום אין קץ" שלימות אחרת משלימה......
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה! ועם תובנה מעניינת לקראת החג!
חג שמח!
[ליצירה]
אויי יפה יפה יפה ממש ממש. ת'אמת שגם אני חשבתי לכתוב גם שיר שמתבסס על הפסוק הזה, אך בסוף לא יצא. אבל השיר שלך פשוט גאוני ויפה. וכמובן שאהבתי. תודה.
[ליצירה]
אוי, נהדר. מעברי המשלב מושלמים, החריזה זורמת ומצוינת.
הפריעה לי ההתחלה, שלא משתלבת (מבחינת התוכן כן, אבל לא מבחינת החריזה וכו') עם שאר השיר.
אבל אתה טוב, אין ספק.
[ליצירה]
לגוד,
אם הדיוק על כל פסיק ונקודה, מוציא החוצה. כל כך הרבה כעס. אז הלואי.
שלא נכתוב מדויק.
ונאהב.ונפרגן,
ויהי נא דילוגינו עליך אהבה" נקודה
ואמילי,
ללמד זכות. לא כל ביקורת מגיעה מקנאה. והלואי שנדע לקבל ביקורת באהבה ואז אולי ישמעו גם את הביקורת שלנו.
פרפור, הדגמת זאת בצורה נפלאה.
[ליצירה]
איך ענינו בליל הסדר לבן הרשע שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר?
שמואל היקר,
"בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
לי ולא לך.
אילו היית שם לא היית נגאל.
בטח היית נשאר לבכות ולזכור את בכורי מצרים המסכנים,
את עשרת בני המן האומללים את הנאצים, הפלשתינאים האחמדינג'אדים ושאר מלאכי המוות למינהם.
חבל שאתה ממש לא שייך לבר הנפלא שמתרחש פה.
[ליצירה]
[ליצירה]
מזל שהוספת בסוגריים לא להיות בהלם, כי לפעמים באמת אפשר להכנס להלם מעוצמת הניתוק מהמציאות של אנשים.
אולי באמת תנסי לארגן ציוד מזון ועידוד למפוני גוש קטיף שגם הם נבראו בצלם, והם גם שמרו עליו.
[ליצירה]
הייתי כותב את הבית השלישי כך:
שנים
של חומות
וברגע אחד קירבה
זה יוצר חץ כלפי מעלה כנגד הבתים הראשונים שהם חץ כלפי מטה.
בכל אופן- מקסים ואופטימי.
[ליצירה]
לנצח אנגנך יקר מאוד!
בטח כבר נשבר לך מהביקורת. בהתחלה זה נחמד, אחר כך זה כבר מעיק עד בלתי נסבל. ואז מתבקש המשפט הידוע:
אני אוהב את השיר שלי כמו שהוא. אך זה נכון אם מדובר על שיר שכותבים למגירה ולא על שיר שמפרסמים. גם ילד אוהב מאוד את הקשקוש שהוא הביא מהגן, אבל ציור טוב זה לא. וסליחה על הדימוי.
ועכשיו לביקורת בונה קצת יותר יסודית:
תיקנת את השיר במקצת, אך גם פגעת בו. המשפט הכי טוב בשיר היה: ומילותיי נשרו מעלי כעלי שלכת. זהו דימוי מלא ויפה. אתה קיצרת אותו במקום הלא נכון. הורדת את "נשרו מעלי" במקום את "הנערמות במחברת" הלא מוצלח כיון שזוהי יציאה מהדימוי. הנושא בחלק המשפט הזה הם העלים ולא מילותיך.
המילה "אני" מיותרת לחלוטין פעמיים. בתחילת השיר ה"אני" צורם. הרי ברור שאתה מדבר על עצמך. השיר בגוף ראשון. צריך להתחיל :"את שיריי כתבתי כרוח סתיו בחצר, ומילותיי נשרו מעליי כעלי שלכת"- פרפקט.
הלאה. "אינני משורר אני" היה נורא, אך "כותב שירה אני" לא טוב ממנו. רד כבר מ"אני"!!! במילה אינני מוכנסת כבר המילה אני.
כיון שכך גם שם השיר לא נכון. הנושא של השיר איננו "אני" שכן השיר רחוק מלתאר את ה"אני" הכללי שלך, אלא מתאר חלק מאוד ספציפי.
המילה "ואנוכי" יוצרת ניגוד בין "גופי ונשמתי" ל"אנוכי" כביכול שיש בך מין פיצול אישיות חלק אחד בך הוא כגפרור בוער וחלק אחר כחלום. אני מתאר לעצמי וזה מה שהבנתי שניסית לתאר תוספת ולא ניגוד.
סתם דרך אגב, אני חושב שהצבעים השונים מיותרים. חוץ מזה אתה יכול לכתוב בוורד ולהדביק באיזה צבע שאתה רוצה.
אל תגיד שלא השקעתי. אני חושב שיש לך הרבה פוטנציאל, באמת, ולכן חבל לחפף. אפשר לדייק והצליח לבטא בשלמות את מה שרצית.
בהצלחה.
[ליצירה]
וואו! עכשיו זה פשוט נהדר. אני מסכים ללחלוטין עם ניצן, השיר הזה שלך לגמרי. אין בו שום דבר שלא היה בו בהתחלה. ואין ספק שקבלת ביקורת ברמה כזו היא מעלה גדולה.