[ליצירה]
אכן, הים יוצר אשליה שאפשר ללכת עליו עד קצה האופק, שגליו הם אדוות קלות שלא נירתע ליפול אל מימיו הקרים. אך באמת הוא בריה עוצמתית, שאל לטעות במעטפת הרומנטית שלה. בים מערבולות, גלים אדירים, וקור מקפיא לכל מי שמתרחק מהחוף ומתפתה לצעוד על "פיסת
המים שזורת הגלים" ללא רשת ביטחון.
כך גם הניסחפים בגלי האהבה...
איני יודע אם זה מה שניסית לבטא. אולי רצית לבטא בדיוק להפך, בין כך ובין כך עשית זאת מצויין.
תמיד כדאי להשאר עם קצת ספקות וחרטות. לסרט יש המשך, אנחנו לא בהוליווד.
[ליצירה]
מזל שהוספת בסוגריים לא להיות בהלם, כי לפעמים באמת אפשר להכנס להלם מעוצמת הניתוק מהמציאות של אנשים.
אולי באמת תנסי לארגן ציוד מזון ועידוד למפוני גוש קטיף שגם הם נבראו בצלם, והם גם שמרו עליו.
[ליצירה]
הייתי כותב את הבית השלישי כך:
שנים
של חומות
וברגע אחד קירבה
זה יוצר חץ כלפי מעלה כנגד הבתים הראשונים שהם חץ כלפי מטה.
בכל אופן- מקסים ואופטימי.
[ליצירה]
הדבר היחידי שמנחם אכשהוא זה לשמוע קולות שעדיין בוכים וכואבים את החורבן בצורה חזקה כזאת.
נראה לפעמים שבאמת אנחנו רצים מהר מידי קדימה אל הנחמה ולא ממצים את עוצמת הכאב.
גם אני ניסיתי לבטא זאת בשירי :
ר' עקיבא בוכה.
ועוד דבר.
צריך להתבונן עמוק פנימה מהי בדיוק הנקודה הכואבת שעליה אנחנו בוכים. כי מתוך הכאב גם נדע מה צריך לתקן.
בתקוה שמכניסי דמעה יכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות.
תודה רבה ושנה טובה ומתוקה..
[ליצירה]
אהבתי את הפתיחה "הדלקתי נרותי והצעתי מטתי"
זה קטע מ"ריבון כל העולמים" שאומרים בליל שבת.
רוב האנשים מדלגים על זה.
בשבילי זה ליל שבת בבית.
אולי אחת ההוכחות הטובות לכך שיש אלוקים.
[ליצירה]
תחילת השיר מקסימה אך כמה מילים מיותרות ומפריעות להנאה מאוירת הסתיו. ולמה הכותרת היא "אני"?
זה משפט של משורר: את שיריי כתבתי כרוח סתיו בחצר ומילותיי נשרו מעליי כעלי שלכת..."
"גופי ונשמתי- גפרור בוער"
אך המשפט: "אינני משורר אני" אננו תיקני שכן המילה אנני פירושה "אין אני". קצת קשה לחבר את המשפטים בשיר למקשה אחת.
אך אם השיר אכן מנסה להעביר מסר שאין ברצונך לשורר אלא לכתוב ללא כללים אז הביקורת מיותרת.
כל טוב והמשך לנגנך לנצח.
תגובות