יש שקוראים לנו לפעמים סהרוריים, משיחיים, מנותקים מהמציאות, כל זאת ועוד כי עוד הותרנו לעצמנו מקום לעצום עיניים ולחלום.
ובחלום כמו בחלום, אין גבולות. הכל יכול פתאום לקרות.
אין אנו אסורים בכבלי המציאות הקשה האיטית הדורשת והמתמהמהת.
אוי לאותם שחיים את חייהם ללא חלום. מי שלא חלם, גם ישכח על מה לחם.
ואבוי לאותם שכה שקועים בחלומם, עד שאינם פוקחים את עיניהם.
כשאנו עוצמים את עינינו גם בתוך המציאות הקשה ביותר, נמשיך לראות את ענני שמים מקבצים את נדחינו ושבויינו, את מתינו קמים מקברם, מלכות ונבואה, ובראש ההר: בית מקדש בנוי באש.
ואז, פותחים את העיניים בכח, ובלי שמץ של ייאוש ובאמונה שלימה הולכים לחצוב בסלע אבנים לבנייה.
תגובות