מתי נצא כבר מן האוהל
נלבש בגדי עשיו החמודות
ובקול יעקב נזעק בכיכרות
לנו הבכורה
כי עולם עייף מלא עשיוים
מוכר הכל בנזיד עדשים
יוחאי גרינגליק
-
נושם את ניחוח הקטורת בשילה. בין הכרמים מצאתי את מוריה ויחד בנינו משכן קטן ובו טהר מאיר, מלאכי, ומירון
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי את הפתיחה "הדלקתי נרותי והצעתי מטתי" זה קטע מ"ריבון כל העולמים" שאומרים בליל שבת. רוב האנשים מדלגים על זה. בשבילי זה ליל שבת בבית. אולי אחת ההוכחות הטובות לכך שיש אלוקים. [ליצירה]
- [ליצירה] לנצח אנגנך יקר מאוד! בטח כבר נשבר לך מהביקורת. בהתחלה זה נחמד, אחר כך זה כבר מעיק עד בלתי נסבל. ואז מתבקש המשפט הידוע: אני אוהב את השיר שלי כמו שהוא. אך זה נכון אם מדובר על שיר שכותבים למגירה ולא על שיר שמפרסמים. גם ילד אוהב מאוד את הקשקוש שהוא הביא מהגן, אבל ציור טוב זה לא. וסליחה על הדימוי. ועכשיו לביקורת בונה קצת יותר יסודית: תיקנת את השיר במקצת, אך גם פגעת בו. המשפט הכי טוב בשיר היה: ומילותיי נשרו מעלי כעלי שלכת. זהו דימוי מלא ויפה. אתה קיצרת אותו במקום הלא נכון. הורדת את "נשרו מעלי" במקום את "הנערמות במחברת" הלא מוצלח כיון שזוהי יציאה מהדימוי. הנושא בחלק המשפט הזה הם העלים ולא מילותיך. המילה "אני" מיותרת לחלוטין פעמיים. בתחילת השיר ה"אני" צורם. הרי ברור שאתה מדבר על עצמך. השיר בגוף ראשון. צריך להתחיל :"את שיריי כתבתי כרוח סתיו בחצר, ומילותיי נשרו מעליי כעלי שלכת"- פרפקט. הלאה. "אינני משורר אני" היה נורא, אך "כותב שירה אני" לא טוב ממנו. רד כבר מ"אני"!!! במילה אינני מוכנסת כבר המילה אני. כיון שכך גם שם השיר לא נכון. הנושא של השיר איננו "אני" שכן השיר רחוק מלתאר את ה"אני" הכללי שלך, אלא מתאר חלק מאוד ספציפי. המילה "ואנוכי" יוצרת ניגוד בין "גופי ונשמתי" ל"אנוכי" כביכול שיש בך מין פיצול אישיות חלק אחד בך הוא כגפרור בוער וחלק אחר כחלום. אני מתאר לעצמי וזה מה שהבנתי שניסית לתאר תוספת ולא ניגוד. סתם דרך אגב, אני חושב שהצבעים השונים מיותרים. חוץ מזה אתה יכול לכתוב בוורד ולהדביק באיזה צבע שאתה רוצה. אל תגיד שלא השקעתי. אני חושב שיש לך הרבה פוטנציאל, באמת, ולכן חבל לחפף. אפשר לדייק והצליח לבטא בשלמות את מה שרצית. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ואמיתי. חשוב לחזור כל פעם אל המקום החופשי בנפש ומשם לבחור מחדש מתוך רצון ופיוס ולא מהכרח כפוי. לפעמים אנחנו טועים לחשוב שזו רק התרפקות וגעגועים לרגעים שלא יחזרו, אך האמת היא שהחופש הזה לא הלך לשום מקום והוא קיים עכשיו, רק צריך לחזור ולגלות אותו מדי פעם. היטבת לתאר, ציידת! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ומרגש עד מאוד. ואלי אחרי שמגשימים את החלום לא צריך לחזור לאותו החלום אלא להמשיך לחלום הלאה, הרבה יותר גבוה. [ליצירה]
- [ליצירה] לנצח יקר, אני חושב שאלנתן צודק. לא מדובר פה על דימוי אלא על תיאור זמן: מתי השמחה פורצת? כשרוח נושבת. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק... [ליצירה]
- [ליצירה] הדבר היחידי שמנחם אכשהוא זה לשמוע קולות שעדיין בוכים וכואבים את החורבן בצורה חזקה כזאת. נראה לפעמים שבאמת אנחנו רצים מהר מידי קדימה אל הנחמה ולא ממצים את עוצמת הכאב. גם אני ניסיתי לבטא זאת בשירי : ר' עקיבא בוכה. ועוד דבר. צריך להתבונן עמוק פנימה מהי בדיוק הנקודה הכואבת שעליה אנחנו בוכים. כי מתוך הכאב גם נדע מה צריך לתקן. בתקוה שמכניסי דמעה יכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות. תודה רבה ושנה טובה ומתוקה.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! סוכר אמיתי! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. את "שמחות קטנות של יום חולין"- מתוך אחד השירים היפים ביותר, כתבה רחל שפירא ולא נעמי שמר... [ליצירה]
תגובות