.jpg)
צבעוני במדבר
יוחאי גרינגליק
-
נושם את ניחוח הקטורת בשילה. בין הכרמים מצאתי את מוריה ויחד בנינו משכן קטן ובו טהר מאיר, מלאכי, ומירון
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים ומרגש עד מאוד. ואלי אחרי שמגשימים את החלום לא צריך לחזור לאותו החלום אלא להמשיך לחלום הלאה, הרבה יותר גבוה. [ליצירה]
- [ליצירה] אין כמו שאלות של ילדים. חודרות בפשטותן לרבדים העמוקים ביותר של המציאות, שאנו באטימותנו כבר לא מבחינים בקיומן. מובב נפש. לאהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] הדבר היחידי שמנחם אכשהוא זה לשמוע קולות שעדיין בוכים וכואבים את החורבן בצורה חזקה כזאת. נראה לפעמים שבאמת אנחנו רצים מהר מידי קדימה אל הנחמה ולא ממצים את עוצמת הכאב. גם אני ניסיתי לבטא זאת בשירי : ר' עקיבא בוכה. ועוד דבר. צריך להתבונן עמוק פנימה מהי בדיוק הנקודה הכואבת שעליה אנחנו בוכים. כי מתוך הכאב גם נדע מה צריך לתקן. בתקוה שמכניסי דמעה יכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות. תודה רבה ושנה טובה ומתוקה.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! עכשיו זה פשוט נהדר. אני מסכים ללחלוטין עם ניצן, השיר הזה שלך לגמרי. אין בו שום דבר שלא היה בו בהתחלה. ואין ספק שקבלת ביקורת ברמה כזו היא מעלה גדולה. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה. הביקורת על "נערמות במחברת" אננה נכונה. לא שמתי לב לתיקון בשלמותו לפי עצתה הנכונה של ניצן ופרח. אך חבל לי הויתור על "נשרו מעלי"... [ליצירה]
- [ליצירה] איך ענינו בליל הסדר לבן הרשע שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר? שמואל היקר, "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". לי ולא לך. אילו היית שם לא היית נגאל. בטח היית נשאר לבכות ולזכור את בכורי מצרים המסכנים, את עשרת בני המן האומללים את הנאצים, הפלשתינאים האחמדינג'אדים ושאר מלאכי המוות למינהם. חבל שאתה ממש לא שייך לבר הנפלא שמתרחש פה. [ליצירה]
- [ליצירה] הסיפור זכה בתחרות הסיפור הקצר של "פרסומי ישראל" לזכר אביה גולדברג שנהרג בתאונת דרכים לפני כשנתיים, ופורסם בעיתון "בשבע". [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. שמש העמים חדש! סגנון קצת אנכרוניסטי, לא? זהנשמע כמו תרגום של שירים מהמהפיכה. דרך אגב, מוציאים עכשיו מחדש גליונות של "המעש"(אני לא צוחק, מוציאים את זה "נוער למען א"י" אני חושב) אולי תכתוב להם כמה שירים. נראה לי שהסגנון מתאים. רק תשים לב שלא תגיע רחוק מדי, אתה בדרך לחקירות במרתפי השב"כ... [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד, אם הדיוק על כל פסיק ונקודה, מוציא החוצה. כל כך הרבה כעס. אז הלואי. שלא נכתוב מדויק. ונאהב.ונפרגן, ויהי נא דילוגינו עליך אהבה" נקודה ואמילי, ללמד זכות. לא כל ביקורת מגיעה מקנאה. והלואי שנדע לקבל ביקורת באהבה ואז אולי ישמעו גם את הביקורת שלנו. פרפור, הדגמת זאת בצורה נפלאה. [ליצירה]
- [ליצירה] לנצח אנגנך יקר מאוד! בטח כבר נשבר לך מהביקורת. בהתחלה זה נחמד, אחר כך זה כבר מעיק עד בלתי נסבל. ואז מתבקש המשפט הידוע: אני אוהב את השיר שלי כמו שהוא. אך זה נכון אם מדובר על שיר שכותבים למגירה ולא על שיר שמפרסמים. גם ילד אוהב מאוד את הקשקוש שהוא הביא מהגן, אבל ציור טוב זה לא. וסליחה על הדימוי. ועכשיו לביקורת בונה קצת יותר יסודית: תיקנת את השיר במקצת, אך גם פגעת בו. המשפט הכי טוב בשיר היה: ומילותיי נשרו מעלי כעלי שלכת. זהו דימוי מלא ויפה. אתה קיצרת אותו במקום הלא נכון. הורדת את "נשרו מעלי" במקום את "הנערמות במחברת" הלא מוצלח כיון שזוהי יציאה מהדימוי. הנושא בחלק המשפט הזה הם העלים ולא מילותיך. המילה "אני" מיותרת לחלוטין פעמיים. בתחילת השיר ה"אני" צורם. הרי ברור שאתה מדבר על עצמך. השיר בגוף ראשון. צריך להתחיל :"את שיריי כתבתי כרוח סתיו בחצר, ומילותיי נשרו מעליי כעלי שלכת"- פרפקט. הלאה. "אינני משורר אני" היה נורא, אך "כותב שירה אני" לא טוב ממנו. רד כבר מ"אני"!!! במילה אינני מוכנסת כבר המילה אני. כיון שכך גם שם השיר לא נכון. הנושא של השיר איננו "אני" שכן השיר רחוק מלתאר את ה"אני" הכללי שלך, אלא מתאר חלק מאוד ספציפי. המילה "ואנוכי" יוצרת ניגוד בין "גופי ונשמתי" ל"אנוכי" כביכול שיש בך מין פיצול אישיות חלק אחד בך הוא כגפרור בוער וחלק אחר כחלום. אני מתאר לעצמי וזה מה שהבנתי שניסית לתאר תוספת ולא ניגוד. סתם דרך אגב, אני חושב שהצבעים השונים מיותרים. חוץ מזה אתה יכול לכתוב בוורד ולהדביק באיזה צבע שאתה רוצה. אל תגיד שלא השקעתי. אני חושב שיש לך הרבה פוטנציאל, באמת, ולכן חבל לחפף. אפשר לדייק והצליח לבטא בשלמות את מה שרצית. בהצלחה. [ליצירה]
תגובות