[ליצירה]
איזה שיר פסימי. היחסים נגמרו, אל תקימי. השגרה חדרה, אהבה נמוגה, לא רק חמה נפלה, גם נפש המשורר בקרבו נַבְלַה. אל שאול תחתיות, אהבה בצינוק, אולי בבוקר, אולי, במקום רגבים, תשובי אַת את שלך לינוק.
[ליצירה]
שיר מעורר חזרה. רק לאחר מספר קריאות השיר מובן במלואו.
נראה לי קצת מאולץ לחפש בכל דבר 'התנתקות' ואת אלוהים וכל זה (ואולי כן לזה התכוון המשורר בשירו). תנסו לקרוא בלי לכפוף את השקפת עולמכם. בלי לאנוס את הכתוב. פשוט לקרוא. לקרוא פשוט.
[ליצירה]
וואי, כל כך נכון ואמיתי
למה אתה מאכזב אותה כשהיא לבד על אי, קוראת לעזרה, ואתה חולף ביעף, בספינה הבטוחה שלך, המוגנת ממציאות מרה.
עוגן. זה כל מה שהיא מבקשת.