אל תתני למשוגותיי
להעלות דמעות בעינייך
רגש אנושי טהור כל
כך מתכלה עלי
אני עומד נבוך בחצר
הגינה שליד ביתך
איך שוב בגדתי בי
ואת
מסתכלת עלי בעיניים
מצועפות ברסיסי אהבה
מוצפות אושר ואכזבה
אין לי מה לומר לך
נאלמה מחשבתי
לו רק יכולתי
לו רק ידעתי, כמאמר המשורר
לאסוף דמעותייך לפת שחרית
לרכך את יגון השמחה