כרוז:
קהל נכבד
תודה שליוויתם אותנו עד כה
ועכשיו לתוכנית האמנתית
האדם והאגדה
סיפור חיים שלא ייאמן
מביב השופכין אל פסגת החיים
ובחזרה
רק בשבילכם
מטרתו היא לשפוך את קיבתו ומעיו
את מוחו ואת ליבו
רק שתשמחו
בשביל הבידור, כמובן!
הריהו לפניכם -
הפרוזאי!!! המטומטם (אלא מה חשבתם)
"תן לי נושא". אז נשאתי. חוצב לבבות. לליבן של גברות דיברתי.
בקדמת הבמה שם היית, צפית וחיכית שארד. וירדתי.
בלהט יצרים, שאלת אם טעים והנהנתי "כמו בסרטים", חשבתי
ואת, כמו שאת, אותי ממיטתך העפת.
זוהי שירה חדשה חברים, שירת אוהבים, מלוקקים, בשירה הישנה מאסתי. וכמעט שהרסתי את כל הקשרים. ושרפתי. שירים ישנים ספרות של שנים והכל, ללא קול, גדול, שהפצתי. סליחה מראש, שהפלצתי.
קחו את אומנות המשיכה. לא רק מכחול, אלא גם בידךָ, את הגבירה, לאכול את הכל היא ביקשה אך אני ריסנתִהָ העמדתיהָ אל תוך תוכה גמרתיה והיא- כפוית טובה התעלמה ופרצה בזמרה
"אין כישרון פה
גם לא יכולת
מה קדם למה
השירה או הביקורת
עזוב, כישרון לא קונים במכולת".
אז עזבתי. אותה לרחוב השלכתי. מה רחמנית האדמה שאותה לתוכה קיבלה, מלאה בשנאה עצמית וקנאה, ועם כל חטאה- נקברה.
אין מנוס ממני. אין דרך חזרה. אז עכשיו קבלו
אותי
בקדמת הבמה
בשירה
שירה חדשה.
כרוז:
אט לכם מִבָּקֵש עוד
כי המשורר קצה נפשו בקהל
לא הדרן, ולא מופע חוזר.
איש המטבעות יעבור בקהל
טיפ קטן
משהו בתמורה לרסיסי נשמתו
שפיזר, ברוב טובו, הערב.
תגובות