[ליצירה]
איזה שיר פסימי. היחסים נגמרו, אל תקימי. השגרה חדרה, אהבה נמוגה, לא רק חמה נפלה, גם נפש המשורר בקרבו נַבְלַה. אל שאול תחתיות, אהבה בצינוק, אולי בבוקר, אולי, במקום רגבים, תשובי אַת את שלך לינוק.
[ליצירה]
זריחה סתוית
פרודות אור עדינות, מציצות בלאט באופק,
כאומרות האם לנטות מחסדן על עולם אפל.
כדור עגול דוחק בקרעי רקיע כהה,
שולח הילתו הרחוקה עלי אדמה ספוגת טל.
קרני אור בתולות פורצות
מעירות לעולם חדש ונפלא.
[ליצירה]
נראה שסתיו גם בלבך. שלכת היחסים מובילה אמנם לסערת הרגשות, אך אל תאמרי נואש, אביב חדש יפציע ברקיע חייך.
וכמו שאמר ידידי פרוזאי - ריח גשם טרי עולה מבינות לכבישים, אוויר צלול ומשק עלים כתומים-זהובים בנוגעם על הקרקע, ציפורים נחפזות ליבשות זרות, ורק אנחנו, חיים בגופנו מחזור חדש
[ליצירה]
אני לא יודע אם זה היה אפשרי, אבל ברקע נראה שיש אנשים שבודקים את ה"כפרות" שלהם וצריך להבליט אותם קצת יותר, ללת להם יותר מקום בפריים.
למרות זאת, זו עדיין תמונה טובה.
(אני באופן אישי מתנגד למנהג הברברי הזה. נוהג שכבר לפני מאות שנים רבנים המליצו לוותר עליו)
תגובות