אני צפור מתה,
ציפור אחת שמתה.
צפור עוטה מעיל אפור.
בלכתי, לץ מפטיר לעומתי.
פתע אפפתני שתיקתך-
חי עולמים.
בשוק שוקק עוף מת ישיר-
רק אתה קיים.
בשוק שוקק מדדה ציפור עם שיר
נסתר.
(זלדה)
[ליצירה]
אהבתי.
[הדגש על "אדם" בסוף, מסיט את המרכז מהאישי אל ה"כללי", ולדעתי זה מקלקל קצת. "עולם" בסוף, באופן בלתי מודגש, היה מתקן זאת בעיני (אולי זה פרדוכס, אז מה?)]
[ליצירה]
זה שיר נעים שאומר ברוגע מילים שהן צעקות ממש.
נדמה לי ש"ויושביו", בסוף, יכול להאמר גם מבלי שייכתב. אני לא בטוחה שהוא חייב להיות שם. אבל רק נדמה.
[ליצירה]
לא יכולתי לעמוד בפני הצער העצום. תיאור המקרה מאוד מרגש ועצוב.
אינימכיר אותו אישית, אך עם זאת הוא אחי, חלק מעמי, בשר מבשרי.
"איך נפלו גיבורים..."
[ליצירה]
סיפור נהדר, שפה מקסימה.
לדעתי יש מקום עוד לליטוש בעניין השפה וסוף הסיפור- דרוש איזה משפט שמתיחס גם אל הבן ואשתו ברגע הסיום ולא רק אל האב.
כמו כן גם קצת פיתוח וליטוש של השפה- ."מה שהלב שלכם אומר לכם" היה יכול להשמע יותר אותנטי בכל מיני צורות - 'מה שליבכם דובר אליכם' או 'מה שהלב שלכם אומר' ועוד...
אבל חוצמזה באמת סיפור נהדר ונוגע עד למאוד...