אני צפור מתה,
ציפור אחת שמתה.
צפור עוטה מעיל אפור.
בלכתי, לץ מפטיר לעומתי.
פתע אפפתני שתיקתך-
חי עולמים.
בשוק שוקק עוף מת ישיר-
רק אתה קיים.
בשוק שוקק מדדה ציפור עם שיר
נסתר.
(זלדה)
[ליצירה]
אהבתי.
[הדגש על "אדם" בסוף, מסיט את המרכז מהאישי אל ה"כללי", ולדעתי זה מקלקל קצת. "עולם" בסוף, באופן בלתי מודגש, היה מתקן זאת בעיני (אולי זה פרדוכס, אז מה?)]
[ליצירה]
זה שיר נעים שאומר ברוגע מילים שהן צעקות ממש.
נדמה לי ש"ויושביו", בסוף, יכול להאמר גם מבלי שייכתב. אני לא בטוחה שהוא חייב להיות שם. אבל רק נדמה.
[ליצירה]
לא יכולתי לעמוד בפני הצער העצום. תיאור המקרה מאוד מרגש ועצוב.
אינימכיר אותו אישית, אך עם זאת הוא אחי, חלק מעמי, בשר מבשרי.
"איך נפלו גיבורים..."
[ליצירה]
דיון מרתק, אני קראתי בשיר הזה הרבה כאב, הפיכת האישה לחפץ- לא לבית.
מעלה הרבה נקודות למחשבה לאיך אנו צריכות להתיחס לעצמנו ומה ההבדל בין אשה של בית לאשה של אגרטל.
[ליצירה]
שיר נפלא, דימויים חזקים ומקוריים. הייתי עובדת קצת על המקצב של השיר ומשמיטה מילים מיותרות.
לדוג': ריקדי נשמתך (ולא ריקדי את נשמתך)
על גרגירי ים נידפים
פצעי רגלייך (עכשי נהיה במשקל רקדי נשמתך...)
בהצלחה!
[ליצירה]
חיממת בי משהו...
וכנפי שחר- כן, אני אוהבת סיפורי קיטש, במיוחד אם הם מרטיטים ככה את הלב. ואני חושבת שדווקא הסיפור הזה לקח קיטש והגיש אותו עם ניחוח מיוחד במינו, שלא כל סיפור מתאפיין בו...