כי ככל שהזמן עובר
אני הולכת ונפצעת
בחדרים שפרצת בי משוטטת לבד
צועקת לקירות.
אתה כולך אינך
חיפשתיך ולא מצאתיך
עיניך- גל נסוג לאחור.
בים שלנו,
אדישות עכשיו
הולכים על חוטים סביב לרשת
לא מסוגלים עוד געת
כל גופי נימים דקים- ממאנים להקרע.
עורי הולך ומתרדד- דק מן הדק
עוד מעט ולא אהיה כאן יותר.
(ואולי מוטב שכך)
תגובות