אל תסתר עיניך ממני
בסיבוב הלבנה שלי
חסרה אני היום,
רק חוט כסוף של אור
מתנודד ביני לבין תהומותי
אחוז בו
אל תרפה.
אני יודעת,
בימים שכאלה אינני כלי, אינני נר
קווים עגולים שבי נמתחים עד קריעה
וקול מִשְבַּרַי קורא אלי מתהומות.
זה שנים שגופי ונפשי מלמדים אותי את שפתם
מוליכים אותי בעיגולי שמשות
ועדיין לעיתים מבולבלת אני במבוכותיהם.
זו אני- אישה.
לו רק תוכל להביט בשמיי המכוכבים
ולרגוע את תנועותיהם.
(אני עוד אשוב להאיר עם גלגלי העגלה הגדולה)
תגובות