וְנתתי הַמאכלת בידךַ וְעַניתי ואמרתי הִנְנִי, הַשה לעולה, הִנְני כולי חתומה ועקודה על מזבחך. וזכרתי את המלאך וידעתי כי לא תפגע - מאכלת שלך אצלי. (האמנתי בך.) ופגעה המאכלת. (אולי ברגע של חוסר תשומת לב) וזוכרת איך התכנסתי כעובר, פִּי הַלוּם ושותק. (הדמעות באו אחר כך ויצרו מעיין חדש) הרי במו עיניי קראתי "לא תשלח ידך" ואיך הֵהַנְת לשלוח? ועוד יום אחד ולילה אחד הייתי מוטלת על מזבחך וכבר איני שם, לא עקודה אליך ולא חתומה ממך כבר לא מאמינה , לא בך. ובכל זאת נשארה ביננו סכין.