מרקידה מילים על שרידי נשמתי המנותצת,

כורעת ברך לרגלי דמעה זלוגה,

מחוללת בהתייפחות נואשת,

מציירת בפחם ליבי השרוף,

מנגנת כאב באשר הוא-

והוא אלי מתקבץ

מן העולם

ועד העולם

ואינני מדברת,

הבנתי עד כמה ריקות הן המילים

רק סימנים על נייר

שעודנו סופג

רוח