וּפֵרַשְתִי כְּנַפַי אֵלֵיךַ
נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי
עוד רפרוף
אחרון
להגיע
לקן
ואם תראה פעם
ציפור נודדה, אפורת כנף ועייפת עיניים,
תדע שזו אני,
ציפור קטנה מחפשת יד.
החן של שיר זה מדהים, והעדינות שלו עוד יותר...
במיוחד נהניתי מהביטויים ומהצירופים המיוחדים.
"נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי" -
יש כאן מין פרדוקס. דבר נהיה כפוף (וסדוק) עקב המשקל הרב שנושא על גבו, אך כאן הציפור נכפפת עקב המרחקים הרבים וה"כבדים" שעברו תחתיה. אומנות ראויה לשמה.
"ציפור נודדה" - ממש אהבתי את הביטוי.
אני מתבייש בכך שהגעתי כ"כ מאוחר...
תודה!
אני צפור מתה,
ציפור אחת שמתה.
צפור עוטה מעיל אפור.
בלכתי, לץ מפטיר לעומתי.
פתע אפפתני שתיקתך-
חי עולמים.
בשוק שוקק עוף מת ישיר-
רק אתה קיים.
בשוק שוקק מדדה ציפור עם שיר
נסתר.
(זלדה)
[ליצירה]
החן של שיר זה מדהים, והעדינות שלו עוד יותר...
במיוחד נהניתי מהביטויים ומהצירופים המיוחדים.
"נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי" -
יש כאן מין פרדוקס. דבר נהיה כפוף (וסדוק) עקב המשקל הרב שנושא על גבו, אך כאן הציפור נכפפת עקב המרחקים הרבים וה"כבדים" שעברו תחתיה. אומנות ראויה לשמה.
"ציפור נודדה" - ממש אהבתי את הביטוי.
אני מתבייש בכך שהגעתי כ"כ מאוחר...
תודה!
[ליצירה]
איזה שיר מקסים!
אני שמחה להיות הראשונה שמגיבה. יש המון כאב בשיר הזה- שמודגש על ידי דימויים יפיפיים.
אני הייתי מורידה את המילה שבסוגריים (זעקה?)
כי הזעקה מובנת גם בלעדיה.
[ליצירה]
חיממת בי משהו...
וכנפי שחר- כן, אני אוהבת סיפורי קיטש, במיוחד אם הם מרטיטים ככה את הלב. ואני חושבת שדווקא הסיפור הזה לקח קיטש והגיש אותו עם ניחוח מיוחד במינו, שלא כל סיפור מתאפיין בו...
[ליצירה]
סיפור נהדר, שפה מקסימה.
לדעתי יש מקום עוד לליטוש בעניין השפה וסוף הסיפור- דרוש איזה משפט שמתיחס גם אל הבן ואשתו ברגע הסיום ולא רק אל האב.
כמו כן גם קצת פיתוח וליטוש של השפה- ."מה שהלב שלכם אומר לכם" היה יכול להשמע יותר אותנטי בכל מיני צורות - 'מה שליבכם דובר אליכם' או 'מה שהלב שלכם אומר' ועוד...
אבל חוצמזה באמת סיפור נהדר ונוגע עד למאוד...
תגובות