וכעת אני גם מבינה מדוע עינייך כה כחולות וכמה בנאלי איך שאני רואה אותם ומחפשת מים בורחת לים, לנחל, ולפעמים גם לשמיים. הכל בגלל עינייך. ואת שואלת על העיניים שלי? העיניים שלי עודן שחורות כאבני הבזלת שמעידות על השריפה שהשתוללה, יורקת אני אבנים קטנות לכל עבר ויושבת כסלע מוצק, קשוח, בלי יכולת לזוז, רק בפנים רואים את השברים. ולפעמים כשאת מחלחלת לתוכי במבטייך הרחומים ומגלה ששם עוד הכל בוער בפנים, ואת נוגעת בלי רתיעה, כאילו רק העיניים שלך, יוכלו לרפא.