"קלינג, קלינג" נשמע קול הפטיש מכה בסדן, בממלכת ג´זרל מתכוננים למלחמה. חרשי המתכת עובדים שעות נוספות להכנת שריון, קסדות וחרבות לקראת הקרב. שקט משתרר בבית החרושת, הנסיך אליג´ה נכנס.
"השריון שלי מוכן?"
"כן, הוד מלכותו" ענו כולם פה אחד.
ראש משמרת החרשים הגיע עם שנים מעוזריו ושריון קשקשים נוצץ בידיהם. הנסיך מדד אותו והיה שבע רצון, מה שהביא לאנחת רווחה בקרב החרשים.
"יפה יש לכם עד מחר, מחר יוצאים לפעולה".
למחרת התקבצו כל אנשי המלחמה ובראשם עמד הנסיך אליג´ה והוא נשא דברים:
"היום אנו בני ג´זרל יוצאים להחזיר את כבודנו האבוד"
"אההה" קריאות אהדה באו מהקהל.
"המלחמה לא תהיה קלה אך זאת חובתנו, אסור להשאיר להם שריד"
"אהההה"
"רק בקשה אחת יש לי מכם. מכשף אחד- וייט שמו תשאירו אותו לי, השאר לכם להכות."
בדברים אלו יצאו לקראת ארץ הנדים, ובהגיעם לעיר הטילו מצור. הג´זרלים נערכו מחוץ לחומות, ימים מנסים לחשוב על דרך לפרוץ פנימה עד שאיזה לוחם תמים יום אחד נשען על החומה והתברר שהיא הייתה עשויה מנייר, וקרסה תחתיו. בני ג´זרל פרצו לנדיה. המלחמה החלה, אנדרלמוסיה רצינית, דם בכל עבר, אך דבר אחד העסיק את אליג´ה הוא חייב למצוא את וייט.
אליג´ה עבר ברחובות, מדי פעם תוקע את חרבו באיזה נדי שהסתער אליו עד שראה אותו, הכובע המחודד שמזדקר מעל הקהל. אליג´ה פתח בריצה לעברו, וייט שקלט את הרודף התחיל לברוח ונפתח המרדף.
בין הקרבות והדם, לבין הנשים והתינוקות הם רצים בסימטאות הצרות בינות לבתים עד שוייט חמק לתוך פתח בית. אליג´ה נכנס בעקבותיו והחל לעלות במדרגות ´למה למכשפים תמיד יש צריח גבוה?´ חשב לעצמו כשהתחיל להתנשף בעלייה במדרגות הלולייניות עד שהגיע לגג. כשיצא לגג ראה שם את וייט שהסתובב אליו, צוחק לעצמו צחוק ערמומי, עומד בקצה הגג, ´מה כבר הוא יכול לעשות´ שאל אליג´ה את עצמו. עד שלפתע יצאו מצידיו של וייט שתי כנפיים מפלסטיק מעל ראשו נסגרה חופת זכוכית שהעיפה את כובעו הוא הרים יד וצעק
"טו אינפינטי אנד ביונד"
´זה לא זה מצעצוע של סיפור?´ לא משנה עכשיו צריך למצוא דרך לרדוף אחריו. אליג´ה הסתובב וראה שתי כנפי נשר על הקיר שאיימו להתפרץ אבל היו כבולות בשלשלאות. אליג´ה ניתק את השלשלאות ולבש את הכנפיים והמשיך במרדף. המחזה מלמטה היה נראה כמו "דוגפייט" אימתני כאשר המכשף מסתובב ויורה כדורי אש על אליג´ה אך אליג´ה ממשיך במרדף. באחת הפעמים בו וייט הסתובב לירות על אליג´ה הוא לא שם לב, וכנפו הימנית פגעה במשהו קשה, מעין לבנת ספיר והוא החל לצנוח מטה, אליג´ה המשיך אחריו כדי לוודא שהוא מקבל את גמולו.
הסיפור נכתב כסיפור בדיוני ויש להתייחס אליו בהתאם. המדרש להלן רצוף בסודות וענייני הנסתר ויש להתייחס אף אליו בהתאם.
"... ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (במדבר ל"א, ח´)
"אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, כשהלך פנחס למדין הוא וכל חיילותיו שהלכו עמו, כיוון שראה בלעם הרשע את פנחס, עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה מפני שהוא משתמש בשם השם המפורש, אף פנחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו, עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד, מיד נתן עליו פנחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו שנאמר "ואת בלעם הרגו...." (מדרש ילמדנו).
תגובות