על האף גיליתי נמש
המעיד שעשיתי, אמש,
אהבה עם השמש
(בלי אמצעי הגנה).
בואי בשלום
-
חיה ובועטת
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמה מתוק! (יכול להיות שכדאי לוותר על הסוגריים, נדמה לי שהם קצת מקהים את החידוד, אבל אני לא בטוח) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, מתוק, צעיר, חינני, מרענן להפליא.. ראוי להיות מוכתר למשפט החמוד ביותר של השנה.. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט... אני עם הסבתא. [ליצירה]
- [ליצירה] יו. איזה כיף לחייך ככה באמצע הלילה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] יוווו מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אמש זה לא ביטוי לערב? כי יש בעיה מסוימת לדבר עם השמש בערב, לפחות לחלקנו. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק :-) [ליצירה]
- [ליצירה] עליתם עלי... אצלנו, בארץ "לעולם לא" גם בעת האמש - יש שמש. מסתבר שכאן, זה עובד אחרת. הממ, מה נעשה? אולי נעביר את הקטע לסיווג נונסנס? אגב, ההורים שלי (וונדי ופיטר פן) מוסרים ד"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] הם ההורים שלך?!? ואני חשבתי שהיה ביניהם משהו אפלטוני בלבד.. ו"אמש" אפשר לומר על הכל. (לפני אמשיים, למשל, הייתי בבריכה). :)) [ליצירה]
- [ליצירה] הפעם תגובה יותר מהראש יש משהו ביצירותייך ש'תופס' אותי כל פעם מחדש. אם אנסה לדייק ולהגדיר מהו - כנראה זוהי היכולת המופלאה להביע במס' מילים מדוד ומדוייק כ"כ הרבה שאצור : הבית הראשון, לדוגמה. המתח שנוצר בין הריחוק, לכאורה, במילים המדודות לעוצמה המבוטאת על-ידם, משמש כשדה מגנטי ענק המושך אותי קרוב-קרוב פנימה. (ניסיתי להגיב מהראש והלב שוב התערב...) [ליצירה]
- [ליצירה] חזק מתומצת, וחד עד אי-נוחות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוף גם על אצלכם היצירה מופיעה בצורה לא הגיונית (חסרות שורות או שאינן במקומן)? משהו משתגע לי ביצירה. ממש לא התכוונתי לכתוב נונסנס. אוף! [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל, יצירותייך מותירות אותי נרעדת, נרגשת ומחוסרת נשימה. תודה לך, ערוגה יקרה. ------------------------------------ ותודה גם לך, מ"ס. [ליצירה]
- [ליצירה] שחף אין שום בעיה עם השמות, אבל בסיפורים שמבוססים על מציאות, אנשים מתחילים לחשוב שהם מזהים את עצמם או מישהו שהם מכירים.... [ליצירה]
- [ליצירה] בקצרה א. תודות מעומק הלב. ב. חלק זה הוא חלק שני ואחרון. ג. לא יודעת לכתוב "סופים טובים", מעדיפה את בוגדנותה של המציאות. כזאת אני. (בוב"ש, מהר לספת הפסיכולוג!) [ליצירה]
- [ליצירה] לא הפעם צר לי חתלתול, הפעם לא אצטרף למהללים. אתה בודאי יודע עד כמה אני מוקירה את יצירותיך ומילותיך, ודברי שלי באים ממקום של הערכה עמוקה. התחושה בעת קריאת הסיפור, היא של סיפור חינוכי. מסר, מוסר השכל. מאחר ודומה שהסיפור נועד לשרת מטרה זו, כל הדמויות בספר, מאופיינות בעומק לא מספק ובחד מימדיות - אמת מול שקר, רגישות מול אטימות, צדק מול עוולה. מהיכרות עם יצירותיך הקודמות למדתי על הדרך המופלאה שלך להעביר באופן רגיש ומדוייק סיטואציה מסויימת, הלך נפש, וזאת באופן מושכל, לא מתחנף ואינטילגנטי. כאן, לצערי, אני חשה שהסיטואציות פשטניות, מובנות מאליהן. אמנם קיימים רעיונות מעניינים (שמות הדמויות, המציאות העתידנית המתוארת), אבל הסיפור חסר את נגיעת מכחולך, שיפיח בו נשמה, את אותו מבט עמוק וייחודי שהכרתי ב"אטרופיה", "אפסילון", ו"הרצאה קצרה בדבר טיבם של מספרים" (רשימה חלקית בלבד...). (לא בקלות נכתבו המילים שלעיל. מקוה שהכונה הובנה) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסימה אחת קראתי את השיר שלך, ומיד חזרתי לרשימת היצירות שלך וקראתי כמה מהן (את האחרונות) ברצף. את כותבת נהדר, את מרתקת. פותחת צוהר לתוך עולם מלא - אבל אני שחסרה את מפת הקוד, יודעת שאת המילים אני אמנם לא מבינה, אבל את הדמעות שפתאום זורמות לי על הפנים - אני מבינה ועוד איך. [ליצירה]
- [ליצירה] אסופיתי אני בטוחה שאת מכירה. אם לא, נא להכנס ב"שירונט" ל"תפילת יום הולדת" ולקרוא את המילים המקסימות בפשטותן של תרצה אתר. ומזל טוב, גם לך... [ליצירה]
- [ליצירה] נו, מה?! נפלא!!! חייכתי לי כל זמן הקריאה. בלי בושה. [ליצירה]
תגובות