[ליצירה]
שיהיה לך בהצלחה אבל זה נראה לי מתאים יותר לבלוג ולא לכאן..לאן את הולכת?ממי את נפרדת?למה זה קרה?תעשי שיהיה לנו אכפת...
זה קטע פוטנציאלי אבל כרגע זה נראה כאילו את נפרדת מהחניכים שלך בבני עקיבא או בצופים או משו...
זה עוד לא נוגע...חסר עוד קצת רגש...
[ליצירה]
התשובה שלך לא לעיניין...השאלות שהצגתי היו לטובת השיר..ז"א-השאלות האלה עולות אחרי הקריאה והתשובה להן חסרה..אני חושבת שאת צריכה לתת את הפרטים האלה כדי שיהיה יותר ברור על מה מדובר..כדי שהקורא יוכל להתחבר לרגשות שאת מציגה...
[ליצירה]
אמממ מקבלת זהירות שביר...אכן חסרים פרטים שבעצם יוצרים את המחסום בין הקורא ליצירה...
הייתי מורה/מדריכה בשכונה מדהימה בעיר מיוחדת (מעדיפה שלא לחשוף יותר פרטים) ועוד לא מעכלת את הפרידה אך היא כבר כאן...והפרק הבא בפתח...
מקוה שאצליח ליצור חיבור קרוב יותר ליצירותיי בעתיד...מתנצלת מראש:)
[ליצירה]
כ"כ עצוב.
עלתה דמעה בזווית עיני.
הפנייה ההדרגתית של השיר מהמצב הכואב אל ה"חוסר שביעות רצון" שנובע מהתשומת לב המיותרת שהיא תקבל, לדעתה- זו הפואנטה של השיר.
לדעתי החזרה בכל פעם על המשפט "זהו הרגע שממנו והלאה" מכבידה על הקריאה ושוברת את הזרימה של השיר.
כדאי להוריד אותו ברוב המשפטים ולהשתמש בפיסוק נכון כדי לצמצם את המשפט. משהו כמו:
"זהו הרגע שממנו והלאה המשפחה לא תחזור להיות מה שהייתה,
שממנו והלאה לא כל הלילות ישמשו לשינה.
זהו הרגע שבו יסומן מינוס במשפחה."
[את המשפט האחרון אני לא כ"כ אוהב ולא כ"כ רואה איך הוא עוזר לתאר את העצב..., לדעתי, הוא מגלה מהר מידי על המוות שעליו מדובר]
אפשר להשתמש כמה פעמים במשפט הפתיחה, זה יפה וזה נקרא "אנאפורה", אבל לא ברצף כזה ובכמות כזאת.
נסי לשכתב ואני בטוח שהשיר ישתפר מאוד.
בהצלחה!
אבל זו רק עניות דעתי, עשי מה שנראה לך.
[ליצירה]
אמממ מקבלת זהירות שביר...אכן חסרים פרטים שבעצם יוצרים את המחסום בין הקורא ליצירה...
הייתי מורה/מדריכה בשכונה מדהימה בעיר מיוחדת (מעדיפה שלא לחשוף יותר פרטים) ועוד לא מעכלת את הפרידה אך היא כבר כאן...והפרק הבא בפתח...
מקוה שאצליח ליצור חיבור קרוב יותר ליצירותיי בעתיד...מתנצלת מראש:)