[ליצירה]
מה שרואים מכאן לא רואים משם או שלא.
בשחר מחוויר עמדה אל מול תהום
עטופה בשמלה שחורה
הכובשת גופה כמו שכבש נשמתה
בין שמים וארץ בין עבר להווה.
תהומות מתחת זועקים אליה.
כקרבן אהבה ניגשת לזבח
הם קוראים לה ,
זועקים לדמה המותר,
דם אהבה, דם קורבנם.
עומדת על פי התהום,
עטופה בשחור,
האופל קורא לה
להשכיח יום האתמול.
עוזבת אותך
קורא לה השחור
ניתקת מארץ
במעופת ציפור דרור.
יפה כתיבתך!
תודה.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
מה שרואים מכאן לא רואים משם או שלא.
בשחר מחוויר עמדה אל מול תהום
עטופה בשמלה שחורה
הכובשת גופה כמו שכבש נשמתה
בין שמים וארץ בין עבר להווה.
תהומות מתחת זועקים אליה.
כקרבן אהבה ניגשת לזבח
הם קוראים לה ,
זועקים לדמה המותר,
דם אהבה, דם קורבנם.
עומדת על פי התהום,
עטופה בשחור,
האופל קורא לה
להשכיח יום האתמול.
עוזבת אותך
קורא לה השחור
ניתקת מארץ
במעופת ציפור דרור.
יפה כתיבתך!
תודה.
[ליצירה]
ברוך שובך!
משקל השיר חביב עלי,
וכן גם המילים,
אך כוונת השיר
נסתרה מבינתי
שלא באשמתך.
על כן הואל נא בטובך
לגלות את צפון ליבך,
הסבר כוונתך למתקשים
בפעם העשרים
[ליצירה]
ניראה לי שקשה היום להביא מוטיבים חדשים של העולם החדש של המחשב ובלה ולהכניס אותם בצורה אלגנטית לשיר. תמיד חשבתי שאין תחליף לטבע אבל בכל זאת זה כתוב מאוד יפה. שילוב מוצלח
[ליצירה]
סדר השורות בשיר הולך כך -
מחשבה מקובלת ומוכרת
מחשבה מקובלת בעלת אופי קצת יותר נסתר עם זאת מוכרת לרוב
תחושה ציורית אבל חבוטה ממש כאילו היית מוכרחת מתוקף החברה שבה את חונכת להשתמש דווקא בדימויים הללו בכדי לתאר את הרגשתך. זה סימן להסתכלות עצמית רדודה מהסוג הגרוע ביותר שהאדם שעשה מעט מאמץ וגילה משהו בטוח בעצמו שהדבר שמצא גדול ונורא וראוי לגילוי.
לפותה בחיבוק חם.
זה מזכיר לי מאוד את אמצעי השיכנוע שמשתמשים בפרוסומות בו נותנים לאדם תמונה מסוימת מחיי היומיום שלו והוא אמור לומר כן גם לי היה ככה כן גם אני כזה וכך להזדהות עם המסר שבפרסומת אפילו שהמסר יכול להיות אלפי שנות אור הרחק מהמצב האמיתי ממש כמו שבשיר שלך.
ממשיכה למין לוגו שכזה - שוב משפט דטרמניסטי שמעיד על הסתכלות ירודה - צאי מנקודת הנחה שהמילים הם סוג של אופן של ביטוי ווקאלי לתודעה כל אותם תחושות שצפות על המים ממש בדומה לצופית שעל מימי הירקון הם אותם תחושות שעליהן נאמר "השם יודע מחשבות אדם והמה הבל" -
והאמת שחם לי מדי בכדי להמשיך
[ליצירה]
אני רואה ששיתפת בני אדם בהגיגים שלך
או לפחות ניסית לשתף
השתמשת בשפה יומיומית אבל אם חושבים על זה רואים שהשפה היומיומית שלנו נועדה בשביל חיי חברה תקינים. בשביל התועלת של הגוף של המדינה של הנפש וכן כלל מסגרות האדם.
זו שפה שמטרתה לא בה אלא במשהו שיבוא ממנה.
עם זאת קיימת שפה שמשמעותה בה
ואין מה לעשות איתה אלא להזדהות
היא לא באה לגרום לך להרגיש טוב
או לרגש ולהפעים אותך או להדהים ולרתק
אלא רק למסור את עצמה עירומה כמו שהיא.
זו שפת השירה
זו השפה שבה אנחנו מרגישים והשפה שאותה אנחנו מנסים לתרגם לחיי היומיום.
אין לה מילים אלא רק כיוון אז אם תרצי באמת להיכנס לנבכי התודעה הפשוטה ולמצוא את האמת אולי כדאי שתנסי למצוא את הרעיונות שלך דרכה דווקא ולא דרך מונולוג
[ליצירה]
כשאחד בא לתאר מצב עצוב במיוחד או לחילופין שמח במיוחד. באופן טבעי אנחנו נשמים פיוטיים לא מדברים כדיברנו ביומיום והסיבה היא שאירועים כאלו אנחנו לא תופסים בחושים אלא במה שעושה אותנו אנושיים.
מקור השירה ממש. לכן בעל כורחנו אנחנו מתטאים בצורה הזאת
וכך בדיוק ניראה השיר שלך.
הבעיה היא שככל שאנחנו פחות מסתכלים בשכלנו על התודעה שלנו אנחנו מגיעים לסתירות גדולות יותר.
למשל אם אני אומר
גל הוא בנאדם אבי הוא בנאדם אז גל הוא אבי.
הדוגמא הזאת מראה ניסיון כושל בצורה ברורה לתאר את מה שאנחנו מכירים בתודעה.
לכן התפקיד של השכל לברר כמה שיותר כיצד לתת צורה במקרה הזה הצורה היא מילים למה שאני חש בתוכי.
וניראה לא השקעת מספיק בשיר אמנם השקעת אבל לא קרוב למספיק מהבחינה שתיארתי. נתת לדברים יותר לבוא יותר בטבעיות וזה פשוט לא מתאים.