על האף גיליתי נמש
המעיד שעשיתי, אמש,
אהבה עם השמש
(בלי אמצעי הגנה).
בואי בשלום
-
חיה ובועטת
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמה מתוק! (יכול להיות שכדאי לוותר על הסוגריים, נדמה לי שהם קצת מקהים את החידוד, אבל אני לא בטוח) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, מתוק, צעיר, חינני, מרענן להפליא.. ראוי להיות מוכתר למשפט החמוד ביותר של השנה.. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט... אני עם הסבתא. [ליצירה]
- [ליצירה] יו. איזה כיף לחייך ככה באמצע הלילה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] יוווו מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אמש זה לא ביטוי לערב? כי יש בעיה מסוימת לדבר עם השמש בערב, לפחות לחלקנו. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק :-) [ליצירה]
- [ליצירה] עליתם עלי... אצלנו, בארץ "לעולם לא" גם בעת האמש - יש שמש. מסתבר שכאן, זה עובד אחרת. הממ, מה נעשה? אולי נעביר את הקטע לסיווג נונסנס? אגב, ההורים שלי (וונדי ופיטר פן) מוסרים ד"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] הם ההורים שלך?!? ואני חשבתי שהיה ביניהם משהו אפלטוני בלבד.. ו"אמש" אפשר לומר על הכל. (לפני אמשיים, למשל, הייתי בבריכה). :)) [ליצירה]
- [ליצירה] "על התגובה" כמה הערות בנושא תגובה ליצירה. מתוך היותי קוראת (בעיקר) באתר זה, וכותבת (מדי פעם), עולה בי שאלה לנוכח תגובות מסוימות ליצירות המתפרסמות כאן - האם אפשר להגיב ליצירה משהו ברוח -"אני חושב/ת שאת/ה טועה"? הרי יצירה מורכבת מתמהיל רב-רובדי של רגש, הלך נפש ורוח, סיטואציה, גירויים פנימיים וסביבתיים וכיו"ב. לנוכח עובדה זו, אני תוהה על תגובות המתייחסות ל"נכונותה של ה'אמת'" המובאת ביצירה, וההתייחסות ליצירה כאל במה להבעת דעה אישית של היוצר בעניין מסויים. כשאני קוראת יצירה אני מקשיבה להדהוד שהיא יוצרת בי, לא ברמה המילולית, השכלית. אני משתדלת להאזין, למנעד הרגשות שהיא מעוררת בי ולמקומות שמוארים לפתע בתוכי. אין כאן *אמת* אחת. אין מה שהוא *נכון* יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק מתומצת, וחד עד אי-נוחות. [ליצירה]
- [ליצירה] מפעים! ...ונגמרו לי המילים. [ליצירה]
- [ליצירה] קטע חזק והקטע העוד יותר חזק - להכיר 'בעולם האמיתי' את האדם שכותב את המילים הנהדרות הללו.... שמחה לראות שאתה כאן!! [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה למ. סבתא קודם כל, תודה על התגובה האוהדת. ולגבי סוגיית סיווג הקטע - פה נכנס הדיון מהי שירה. אני מודה שבקיאותי בנושא היא דלה, ואני מסתמכת רק על ידיעותי כחובבת המילה הכתובה והחרוזה. אני מאמינה שבעידן המודרני החוקים שמאפיינים שיר (משקל, זרימה מסויימת, חריזה) הורחבו ונמתחו, ותחת ההגדרה של שירה יכולים להתקבץ יצירות שונות זו מזו במבנן הטכני. בכל זאת, בחרתי להגדיר את הקטע שלעיל כ"קטע" בכדי לא להיות צמודה כלל למערכת חוקים, מצומצמת או מורחבת ככל שתהיה, בצורת ההגשה. כך יכולתי לנקוט חירות גדולה יותר בבחירת המילים, בשינוי המקצב ועוד. בגדול- משתדלת ללמוד ללכת לפני שאתחיל לרוץ :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! חבל שגילית בסוף את הקאץ'. קוראיך האינטליגנטים, היו מגלים זאת בעצמם ומתפעמים שוב בקריאה שניה ושלישית. ממש יופי. [ליצירה]
- [ליצירה] .... מרתקת [ליצירה]
- [ליצירה] נו, מה?! נפלא!!! חייכתי לי כל זמן הקריאה. בלי בושה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרשה לי להיות טכנית בלבד אהבתי את העובדה שיש לך סגנון מגובש (יחסית) בהגשת יצירותיך. ניתן לזהות את החתימה האישית. הסרבול המכוון (או שלא?), זה שדורש לקרוא לפחות פעמיים כל משפט ולגלות בו משמעויות נוספות, שבקריאה ראשונה אולי פוספסו. הרבדים - בהסרת כל שכבה מתגלה עוד אחת, אוצרת בתוכה מטענים נוספים, הצובעים את המילים בגוונים נוספים. העומק. האומץ. ואפסיק כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל, יצירותייך מותירות אותי נרעדת, נרגשת ומחוסרת נשימה. תודה לך, ערוגה יקרה. ------------------------------------ ותודה גם לך, מ"ס. [ליצירה]
תגובות