[ליצירה]
נו, ואיך כל זה קשור
לדמוקרטיה? האם זה בגלל הבניין ההומה, הגדוש מנגינות וריחות שכל אחד עושה מה שבראשו? אה... חלש... אבל בכל-מקרה- מעורר קצת למחשבה. נחמד, החזן.
[ליצירה]
[ליצירה]
מקולות מיים רבים
אדירים- עדותיך (ושיריך, ותרגומיך) נאמנו מאוד. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
הה, נחמד ביותר!
ולמי שעדיין אינו קולט: הספר "נועם אלימלך" הינו ספר המחשבה המקיף ביותר (אולי אפילו... היחיד?) שנכתב ע"י רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעש"ט זצ"ל. ובעניין שינוי הסגנונות: חבר'ה, אתם עדיין לא קולטים? בשעה שהדובר בסיפור בא להביע (ואף לצטט) את דברי אישתו, הוא משתמש בלשון יותר פרוזאית, יותר יומיומית, לציין שהיא (כביכול)- יותר 'קרובה לקרקע', יותר מציאותית ממנו. מה פה לא מובן?
[ליצירה]
כן גם אני מצטרף
לכל התשבחות שמעליי... (ו-אגב, באתר אחר רשמתי לך מחמאה, וגיליתי לך ששמי שונה באתר הזה... כתבתי שאתר זה הוא 'מתחרה', ואת מחית בתוקף, וביקשת "אהו"י"... טוב, אז... הא לך התשובה...)
[ליצירה]
כן...
מזדהה. אבל לפעמים- זו לא רק תחושה של חיסרון, זו גם תחושה של 'נמיכות-הרוח'...
וזה מזכיר לי שיר של זלדה בנושא (אנסה לצטט מזכרוני:)
ואיקץ, והנה הבית מואר
אך אין איש עימי בבית
ועצב כזה
וצער.
והלא ... השמש- דבר יום ביומו
והלא הר, והלא אש,
הוי! היופי נתקע
כמו סכין בלב.
[ליצירה]
תאמיני לי...
הבנו את הקטע טוב מאוד, גם בלי המשפט האחרון...
(אם היית שמה בסוגריים את אותו משפט פרשני, וכותבת אותו בגודל הכי קטן- 'אולי' היינו סולחים לך...)
:-)
תגובות