[ליצירה]
כפי שאמרתי
סגנון אלתרמני במיטבו (וגם מזכיר קצת את שירה של תרצה, ביתו- "כבר ערב, העיר אורותיה החליפה" וכו'. אבל אולי תנסה להיות גם קצת משוררים אחרים? אולי קצת יהודה עמיחי, קצת פנחס שדה, או אפילו גם קצת נתן זך (השמאלני להחריד, עוכר-ישראל וכו')? הצעת-יעול תמימה, החזן.
[ליצירה]
אם יורשה לי...
א. אני לא תמיד מסכים לכך שהאמת מסנוורת. רוב הפעמים- האמת מ-מ-ש לא מסנוורת, ואנשים חוזרים על טעויותיהם משכבר הימים, בלי ללמוד מהנסיון.
ב. האהבה יכולה להיות עיוורת, גם כאשר האמת מסנוורת. אהבת-אמת איננה חייבת להסתיים במפח-נפש, אע"פ שהיא עיוורת. בקיצור, מסכים אני לדברי רן ידידי; לדעתי- הקשר בין שני חלקי המשפט- רופף ביותר,
וזהו! יומנעים, החזן.
[ליצירה]
אוי פרנוסה...
נו רב זונדל, הצלחת להטמין קצת דולארים מתחת לשטיח?... חיוך נסוך לו על-פני... נו שוין! גמח"ת (לא...זה לא "גמ"ח תמרוקים" או משהו כזה...) ממני, הראל.
[ליצירה]
אכן...
כתיבה זורמת וקולחת, שנכנסת אל תוך נבכי הנפש של עצמיותך (הלוואי על רבים מכותבי האתר כאן...). כמובן שיש מקום רב לשיפור (כמו שהציעה זאת שכתבה כאן מעליי), אך 'נקודת-המוצא'- בהחלט במקום הנכון. שירתך קצת מזכירה לי את שירתה של אסתר ראב, וזו (תאמיני או לא)- מחמאה! וכמו שנאמר כאן לפניי: "ברוכה הבאה בצל קורתנו!"
[ליצירה]
מסכים בהחלט! (עם רדף השיג)
כל יוצר צריך לשמור את יצירותיו, ואפילו אם אינן ראויות. תמיד, אבל ת-מיד אפשר לשפר, להכניס אלמנטים חדשים ליצירה, לשנות את כיוונה! גמני כתבתי פעם סיפורים (כן, הייתה פעם תקופה כזו בחיי), אך כולם אבדו! ותאמין לי, אני מצטער על-כך- 'קשות'! זהו.
שבצ'לום וכל-טוב, הראל.
תגובות