[ליצירה]
או.קיי. ...
"חיפפתי" קצת...
למעשה שמעתי על התופעה הזאת לראשונה (ואולי גם- לאחרונה), בהרצאה שנשא הסופר א.ב. יהושע על אחד מספריו, לפני כמה שנים ב"בר-אילן". והוא הביא עובדה זאת "מפורשות" מפרופ' ספראי (שכמדומני, עדיין מלמד באונ' הנ"ל). טוב, נהגתי לא בצורה אקדמאית, ואני בהחלט מצטער על-כך (עוויתי, פשעתי!) אבל תודו שזאת עובדה מעניינת! ואם אתם רוצים להיות בטוחים במידע הנ"ל (והיכן בדיוק הוא מוזכר) אז כדאי מאוד שתתפסו את הפרופ' הנ"ל, ותשאלו אותו לפשר הדבר!!!
ממני, פמיניסט לעת מצוא...
[ליצירה]
הגעתי למסקנה-
שהוא עושה את זה בכוונה, נכון "ירושלמי"? ז"א- אתה לא ממש מתכוון לזה, אתה רק מנסה להראות "כאילו" אתה פרו-סובייטי, נכון? אתה כנראה רוצה לפרש לנו את מהותה של המילה- "אנאכרוניזם"... ועכשיו נשאלת השאלה: "למה?", "מה אתה מנסה להשיג בכך?"... אנא ענני, כי כבר פקעה סבלנותי! שונא אני את החזרה המונוטונית הזאת של שירים פרו-סובייטים שאבד עליהם הקלח! מה, נאלמה לשונך או מה..?
[ליצירה]
אם יורשה לי...
א. אני לא תמיד מסכים לכך שהאמת מסנוורת. רוב הפעמים- האמת מ-מ-ש לא מסנוורת, ואנשים חוזרים על טעויותיהם משכבר הימים, בלי ללמוד מהנסיון.
ב. האהבה יכולה להיות עיוורת, גם כאשר האמת מסנוורת. אהבת-אמת איננה חייבת להסתיים במפח-נפש, אע"פ שהיא עיוורת. בקיצור, מסכים אני לדברי רן ידידי; לדעתי- הקשר בין שני חלקי המשפט- רופף ביותר,
וזהו! יומנעים, החזן.
[ליצירה]
אפשר לאהוב בכל עוז
ואפשר לשיר על אהבה, אפשר לכאוב, ואפשר לכתוב על הכאב, אפשר לחיות, ואפשר להתפלסף על מהות החיים, וזה ממש לא סותר! אלא שבשירה (לדעתי)- יש לעשות זאת בצורה מעודנת יותר, פחות חד-משמעית, מאשר במציאות. טוב, אבל זו רק דעתי...
תגובות