[ליצירה]
אהה, יצירה קצת מופרעת
אני אוהב יצירות כאלה! (הייתי מכניס יצירה זו ל"נונסנס", אבל זו בחירה אישית...). היי ממזי, אני מריח פה מתחרה בשטח..! (ל-kuku, עיין בבקשה ביצירתו של ממזר-פרחים "יתקדל ויתקדש" ותבין למה הכוונה...)
[ליצירה]
אני מצאתיו בספר
"שירי זלדה" שיצא לאור לאחר מותה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, כמובן). אם מדברים על 'שירה רליגיוזית', או, ביתר-ספציפיות: 'שירה אמונית-יהודית' בדורות האחרונים, היא לדעתי ה-משוררת (בה"א הידיעה), אם וסוללת-דרך לכל המשוררים ה'אמוניים' הבאים אחריה (קפלון, קוסמן, איזקסון, רבקה מרים, וכו' וכו' וכו'...)
[ליצירה]
אוי,
אבל מאידך- אי-אפשר בלעדיו! אם אתה רוצה להיות חלק מהעולם, לדעת את מה שסובב סביבך בעולמנו- אתה פשוט 'חייב' להיות בעל המכשיר ה'משוקץ' ההוא... נכון, זה קשה, ויש הרבה אלימות והכל, ומשום-כך צריך שתהיה בכל אדם בקרה אישית! אבל בכל-מקרה, תודה על העלאת הרעיון; נושא חשוב ומורכב מאין-כמותו, אין ספק בדבר! יומנעים לך, הראל.
[ליצירה]
החכמתני!
מוכרח אני כאן להעיר 2 הערות: א) מבחינת היהדות (וודאי שמבחינתה של החסידות) ה'צדיק' (=המיסטיקן), אסור לו להיבדל מתוך העדה, הוא צריך 'להעלות' אותם מעלה מעלה, גם אם הדבר כרוך בירידתו שלו, זוהי משמעות הביטוי 'ירידה לצורך עליה'. ב) היה לי רב בתיכונית שאמר, וחזר ואמר תמיד, שהמילה 'מצווה', היא מאותו שורש שממנו באה המילה 'צוות'. ר"ל: היהדות מ-ב-ו-ס-ס-ת על עיקרון ה'צוות', ע"פ היהדות האידיאל הוא לעבוד את ה' בתור חלק מקבוצה, היהדות בזה להתבודדות! וכבר מצינו דוגמאות רבות בהסטוריה הקבלית והחסידית למינה, על 'חבורות קדושות' וכיו"ב. יוצא מכאן, שהתעלות אמיתית אינה פרי נחלתה של ההתבודדות דווקא, להיפך! דווקא מתוך הרגשת השיתוף, הרגשת ההשתתפות של היחיד כחלק מהקבוצה, יכול הוא להתעלות מעלה מעלה! גמח"ט, הראל.
תגובות