החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני הייתי משאיר את המילה "פשטות" בגוף התמונה, אבל קורא ליצירה: "כמיהה"... [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר לאהוב בכל עוז ואפשר לשיר על אהבה, אפשר לכאוב, ואפשר לכתוב על הכאב, אפשר לחיות, ואפשר להתפלסף על מהות החיים, וזה ממש לא סותר! אלא שבשירה (לדעתי)- יש לעשות זאת בצורה מעודנת יותר, פחות חד-משמעית, מאשר במציאות. טוב, אבל זו רק דעתי... [ליצירה]
- [ליצירה] ההה... איזה יופי, שמחהל'ה... שירים קל-קלילים עם איזה פאנץ'-ליין קטנצ'יק בסוף... איזה יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם הפעם... יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] לא בדיוק מסכים... לא בדיוק מסכים, כיוון שאני יכול להעיד לך לגבי עצמי, שלפעמים מרגיש אני שחיי הם כמו פתיל בוער (בעיקר כאשר אני מתרגש, אוהב, בקיצור: אמוציונאלי), ולפעמים- כמו פתיל כבוי... אם חיינו היו כמו פתיל בוער כ-ל ה-ז-מ-ן, אה, זה היה פשוט מ-צ-ו-י-ן !!! [ליצירה]
- [ליצירה] שמע נא, א.ש. אגיב על יצירותייך כדרך שהגבת פעם ליצירתו של מישהו אחר: "יאללה, צא כבר מהקוקניקיות!!!" ודי לך, קימא, די כבר... [ליצירה]
- [ליצירה] תאמיני לי... הבנו את הקטע טוב מאוד, גם בלי המשפט האחרון... (אם היית שמה בסוגריים את אותו משפט פרשני, וכותבת אותו בגודל הכי קטן- 'אולי' היינו סולחים לך...) :-) [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... משחקי מילים יפים ("נשמט כל חי", "ארמונה ליזה" וכו'), נחמד... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ, חמוד ביותר! לגבי אנשים מסויימים, לעולם תישאר 'ילד' (בצורתו החיובית, כמובן). להורייך, למשל... [ליצירה]
- [ליצירה] שלוש השורות האחרונות... עושות את כל ההבדל! מצויין ושבוע-טוב, הראל. [ליצירה]
תגובות