[ליצירה]
נו, מה יהיה?
אפשר להתווכח על הכל פה. על-דבר אחד אין וויכוח: שירה אמיתית זה לא! כיוון ששירה אמיתית חורגת מהמקום והזמן, ובהחלט אינה עוסקת בהחלטות פוליטיות קצרות-מועד שהיום אתה מתרשם מהם (אולי) ומחר- זורק לפח. הייתי מסווג יצירה זו כ"קטע" (ואם היתה נכתבת במשקל וחרוזים- כ"מקאמה"). לילה-טוב ושבוע-טוב, החזן.
[ליצירה]
!!!
כך אמר ה'ממזר' והוסיף החזן:
יישר-כח לך, "ממזרון מדופלם"!
אך הרשה לי לך לייעץ 'קטנטנה',
בתקווה שבליבך היא תישכון בפינה (?):
בעת גיוסך, נא אמור לקצינת הפיקוד:
"רוצה אני זאת להיות- החרזן הרשמי של הגדוד!"
טוב, השיר מאולץ הוא, השורות מתארכות,
כי לא זו דרכי- סוג שירה שכזאת..
[ליצירה]
'כולי צמרמורת', כמו שאומרים...
גם אני הזדעזעתי קשות... אבל מילא... אגב, נראה לי שה'מתיאוס פסיון' שלו (של באך, כמובן)- הרבה יותר מתאים למעמד זה מהפולונז שלו אבל... זו דעתי האישית, כמובן...
[ליצירה]
כן, באמת הכל נזיל
הכל יחסי. קראתי את שלושת שיריך האחרונים וזו המסקנה העולה מהם: החול הוא אולי החומר הזול ביותר והנדוש ביותר אך הוא יכסה את גוויות הגמלים בבוא זמנם, ההשתאות לנוכח המכונית ההדורה המתחלפת ברגשות-חמלה לנוכח הפרסונה הנכה (בעלת הקביים) היוצאת ממנה, והזמן- שמצד אחד מרפא את כל מה שזקוק לריפוי ומאידך- גורם ל"חוברי-חבר" למיניהם- להצטער על מעשיהם. אותו רעיון- הנזילות והיחסיות מובע היטב גם בשירך הקודם: דאגות, עליו הגבתי כבר. למקרא השיר האחרון, "רפואה" נזכרתי פתאום בתמונתו המפורסמת של סלוואדור דאלי, בדבר השעונים הנוזלים. גם הוא כיוון לאותו רעיון. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
[ליצירה]
כן, גם זה קצת עצוב...
אבל הרבה יותר אופטימי מהשיר ה'עצוב באמת'... ואגיד לך איזו שורה מפורסמת (משיר קודש מפורסם) שיר זה הזכיר לי: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה", שזו נבואה (פחות או יותר) די אופטימית... תתעודד אחי, תתעודד!
תגובות