ברוך ה', לא בי המדובר. או שכך לפחות... נראה לי...
סניליות
-------
חולה אני מדי
מכדי להגיב
על כל שטות
הנאמרת...
...עלי
(או אפילו) מלפני
מאחורי ומצדדי-
הוא העומד!
[ליצירה]
מסכים איתך
בעניין דיבור בעברית (ורק בעברית), אבל ממש לא מסכים איתך בעניין ה"להיעלם". כל עם שומר על עברו וחוקר אותו. גם אנחנו מחוייבים לשמור על עברינו. ו"עברינו" זה לא רק ההסטוריה שלנו, אלא גם הפולקלור שלנו, השירים שלנו וכו'. כי זה בכל-זאת נכס תרבותי. ואם אנו לא נשמור זאת- מי ישמור? האם אתה יודע- שבאונ' בר-אילן למשל (וממש אין אני מתכוון פה לעשות "פרסומת" או משהו כזה), בפקולטה למדעי היהדות, בקומת ה"ספרות"- ישנם שני חוגים מיוחדים (ששוכנים בחדרים סמוכים, אגב)- החוג ליידיש והחוג ללאדינו? וצריך שיהיו קיימים חוגים שכאלה, בגלל כל מה שאמרתי לך לעיל. וכש-תסיים את חוק לימודיך בישיבת ההסדר, אני מציע לך לבקר באחד משני החוגים הללו (או בשניהם), אתה עשוי להתרשם לטובה...(אולי הייתי צריך לכתוב זאת ב"הודעה אישית" אבל נו, שכולם יראו, מצידי... מקווה שגם מצידך).
[ליצירה]
לרסיס ולממזי
לא התכוונתי "לדכא" את סגנונו של ירושלמי, אלא לומר לו, שבאתר זה, על כל קוראיו- הוא לא ימצא הד רב לדבריו או לרעיונותיו. זהו. ובעניין "סגנונו": על-כך כבר הערתי פה ושם לגבי שירים אחרים פרי-עטו, וגם אחרים הצטרפו למלאכה (אציין לשבח את 'מביט מהצד' במיוחד!). ה'סגנון' הזה של ירושלמי מזכיר לי קורס באוניברסיטה שהשתתפתי בו לפני כמה שנים. שמו של הקורס: "המשוררים העבריים האקספרסיוניסטיים משנות ה-30 ועד ה-50". למדנו שם בין השאר על אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי ויצחק למדן. אלה המשוררים האקספרסיוניסטים המובהקים בספרותנו. עליי לציין, שסגנונו של מר ירושלמי מזכיר לי מ-א-ו-ד את סגנונו של שלונסקי, שגם הוא, כידוע- היה סוציאליסט נלהב (אם כי לא קומוניסט). אך יחד עם זאת- מורגש בעליל שכתיבתו של מר ירושלמי הינה בגדר ח-י-ק-ו-י
ע-ל-ו-ב ב-י-ו-ת-ר לדרך כתיבתו של שלונסקי. האחרון, כתב אומנם על אירועים אקטואליים בחייו, אך שירתו ממש 'נוסקת' מעל-פני ה'כאן' וה'עכשיו'. מה שאי-אפשר לומר על שירתו של ירושלמי... אז בבקשה, בפעם הבאה שתמצאו אותי 'קוטל' דרך כתיבה של מישהו/הי, דעו לכם, כי אין זה נעשה מתוך רוע-לב או מניעים צרים... פשוט- צר לי על אותו כותב!!! ו...נכון, גם יצירותיי שלי אינן חפות מפגמים, אבל אני מראש, שלא כמו הנ"ל, אינני רואה את עצמי כמשורר דגול או כ'נושא את דגל המהפיכה'! טוב, דיברתי מספיק להפעם...
[ליצירה]
כן, גם זה נכון...
אורי פירש נכונה את שירי. אבל זה לא רק זה... לפעמים אתה נמצא בסיטואציה מסוימת, ועד שאתה מבין אותה לפרטי-פרטיה, עד ש'נופל לך האסימון'- אתה נמצא בפאזה אחרת בחייך, או- אם נהיה קצת יותר קונקרטיים, אתה מבין ש-"נפלת בפח"... על-כן רוצה אני שייגמרו לי כל האסימונים, שכבר לא אהיה בהפתעה מאירועים שונים שקורים לי או מדברים שונים שנאמרים עליי. למה להיות במפח-נפש כל הזמן, אה?
[ליצירה]
מ-צ-ו-י-ן !!!
פרופ' מפורסם (ממוצא צרפתי, כמובן) להיסטוריה (שעליו כתבתי לך במסרישי לפני כמה שבועות) פשוט
י-ש-ת-ג-ע על מכתב כזה! [וגם אנוכי הקטן מצטרף לדברי נקונצני: זה 'בית האבסבורג', לא 'בית האגסבורג'. להאג כמדומני, הם לא הגיעו...]
[ליצירה]
כוכבים נוצצים...
מכיר את השיר הזה?- "איש אחד חלם / שבלילה הוא מת / ובבקר הוא קם / וראה זו אמת / כוכבים נוצצים"... וכו'. שני הקטעים האלה מאוד הזכירו לי את שיר-הילדות הזה. נחמד, לא?
[ליצירה]
אוי...
אני דווקא מכיר את השיר ההוא, ואני אוהב מאוד את הביצוע הסנטימנטאלי, הרוגע והנינוח של עירית דותן... כעת, מה רצית לומר בשירך שלך? האם זהו העימות שבין ירושליים לתל-אביב? האם זוהי קינה על מראות וחוויות שנלקחו בגלל מאורעות החודשים האחרונים / השנים האחרונות? מכל-מקום...יפה!
תגובות