קל וקשה
---------
זה קל ביותר להאשים מישהו שאינו חושב כמותך
(או שגדל בסביבה תרבותית שונה משלך)
בעבודת-אלילים או בכפירה.
הרבה יותר קשה הוא למצוא את המכנה המשותף
(שבכל-זאת קיים)
בינו ובינך.
[ליצירה]
טוב, האמת היא...
שידעתי על ה'קשר' הזה, כבר לפני עידן ועידנים... מה ש'באמת' רציתי לומר הוא, שמפליא איך עמים יכולים להשתנות, בעיקר לטובה, מה שנותן לנו תקווה, שהעתיד באמת יהיה עתיד וורוד יותר... ובעניין ה"לא חשוב איך", על-כך, בפעם אחרת, o.k.?
[ליצירה]
אוי,
אבל מאידך- אי-אפשר בלעדיו! אם אתה רוצה להיות חלק מהעולם, לדעת את מה שסובב סביבך בעולמנו- אתה פשוט 'חייב' להיות בעל המכשיר ה'משוקץ' ההוא... נכון, זה קשה, ויש הרבה אלימות והכל, ומשום-כך צריך שתהיה בכל אדם בקרה אישית! אבל בכל-מקרה, תודה על העלאת הרעיון; נושא חשוב ומורכב מאין-כמותו, אין ספק בדבר! יומנעים לך, הראל.
[ליצירה]
מסכים איתך
בעניין דיבור בעברית (ורק בעברית), אבל ממש לא מסכים איתך בעניין ה"להיעלם". כל עם שומר על עברו וחוקר אותו. גם אנחנו מחוייבים לשמור על עברינו. ו"עברינו" זה לא רק ההסטוריה שלנו, אלא גם הפולקלור שלנו, השירים שלנו וכו'. כי זה בכל-זאת נכס תרבותי. ואם אנו לא נשמור זאת- מי ישמור? האם אתה יודע- שבאונ' בר-אילן למשל (וממש אין אני מתכוון פה לעשות "פרסומת" או משהו כזה), בפקולטה למדעי היהדות, בקומת ה"ספרות"- ישנם שני חוגים מיוחדים (ששוכנים בחדרים סמוכים, אגב)- החוג ליידיש והחוג ללאדינו? וצריך שיהיו קיימים חוגים שכאלה, בגלל כל מה שאמרתי לך לעיל. וכש-תסיים את חוק לימודיך בישיבת ההסדר, אני מציע לך לבקר באחד משני החוגים הללו (או בשניהם), אתה עשוי להתרשם לטובה...(אולי הייתי צריך לכתוב זאת ב"הודעה אישית" אבל נו, שכולם יראו, מצידי... מקווה שגם מצידך).
[ליצירה]
עגילות נפלאה
הנמשל של קיבוץ הגלויות ממש "מתעגל" ומתבהר לאורך היצירה. אבל, מאוד מעניין- למה דווקא עיגול? אולי כיוון שאנחנו, בתור עם- יותר מדי מעוגלים? יותר מדי וותרנים? מסתגלים יותר מדי מהר להשקפות זרות ולתרבויות שונות? מכל מקום- יצירה נפלאה. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
סליחה, טעיתי
רק עכשיו, כשקראתי את השיר בפעם השלישית או הרביעית- ובמיוחד לאחר השורה האחרונה- פלנטה אחרת- הבנתי שהתכוונת לשואה. אבל בהתחלה- כשקראתי על הצריפים והחלונות והאירגון וכו'- הייתי בטוח שאתה מדבר על תקופת המעברות, בה אנשי השלטון באותה תקופה היו בטוחים שפתרו את בעיות כל העולים. סליחה, לפעמים אני עושה מעצמי בדיחה כל-כך גדולה,שבא לבכות.
[ליצירה]
כן, גם זה נכון...
אורי פירש נכונה את שירי. אבל זה לא רק זה... לפעמים אתה נמצא בסיטואציה מסוימת, ועד שאתה מבין אותה לפרטי-פרטיה, עד ש'נופל לך האסימון'- אתה נמצא בפאזה אחרת בחייך, או- אם נהיה קצת יותר קונקרטיים, אתה מבין ש-"נפלת בפח"... על-כן רוצה אני שייגמרו לי כל האסימונים, שכבר לא אהיה בהפתעה מאירועים שונים שקורים לי או מדברים שונים שנאמרים עליי. למה להיות במפח-נפש כל הזמן, אה?
תגובות