ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
[ליצירה]
תגובה
לפעמים הניגודים
השינוי הקיצוני הזה
הוא מה שגומר אותנו
כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה
הוא חש ריק מטורף.
לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף...
[ליצירה]
[ליצירה]
אומר רק זאת:
אולי זה באמת פגם שאין אנחנו מפנימים את מהותו של היום הזה כל-צרכנו, אך גם צריך להפנים את הדברים מבחינת הפרספקטיבה הרחבה שלהם. גאולת-ישראל כפי שהינך יודע- היא 'קימעא קימעא'; לאט-לאט. צריכים אנו להפנים בתוכנו ידיעה זאת. לדעת, שתהליכים מורכבים, יסודיים, אינם קורים 'מהיום למחר', הם עלולים להימשך הרבה הרבה זמן... לכן- וודאי שצריכים אנו לבכות על חורבן הבית, אין ספק בדבר, אך יחד עם זאת- שתהיה בנו ההכרה ה-מ-ו-ח-ל-ט-ת וחסרת הפשרות, שיום יבוא (גם אם ייקח לו הרבה זמן להגיע), ועם ישראל יגיע לגאולתו הנכספת. שבוע-טוב לכם, הראל.
[ליצירה]
תגידי, מה יהיה?
אם כל יצירה שלך אצטרך לשלוח ל"אהודות"- ברבות הימים יצירותייך יתפסו את כל המקום בדף! טל רעות יקירתי, מתגמדים כולנו לנוכח יצירותייך! (כבר אמרתי זאת בעבר אבל...נו, שיהיה...)
[ליצירה]
אוי זה מזעזע...
האיזכור הזה, בנשימה אחת של "מחנות-המוות" ו"האוטובוסים המנופצים" (הטרור הפלסטינאי של ימינו)- זה בהחלט במקום! חיות-האדם האלה, הפלסטינאים, אכן- גרועים כמו הנאצים...כן, בהחלט במקום! שיר חזק, וטוב שכך!
תגובות