ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ------ יפה [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לפעמים הניגודים השינוי הקיצוני הזה הוא מה שגומר אותנו כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה הוא חש ריק מטורף. לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף... [ליצירה]
- [ליצירה] מפעים... (גם הדרך וגם התוכן...) [ליצירה]
- [ליצירה] השיר באמת בנוי בצורה יפה וקליל כזה. אני רק מקווה שתשכיל להבדיל בין אש התשוקה שמתכלה לבין אש האהבה שהיא לנצח [ליצירה]
- [ליצירה] כוכבים נוצצים... מכיר את השיר הזה?- "איש אחד חלם / שבלילה הוא מת / ובבקר הוא קם / וראה זו אמת / כוכבים נוצצים"... וכו'. שני הקטעים האלה מאוד הזכירו לי את שיר-הילדות הזה. נחמד, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] לאה, את גדולה! "לאה, לאה, לאה- אני דלוק עליה", האם זה נכתב עלייך? הוי, זה ממש חימם לי את הלב. (למרות שגם אני מסכים שזה קצת בעייתי להכניס זאת בקטגוריית "שירה"). אהבתי, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] =. אכן, =. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! (רגע... הנה גם אני אוסיף [בפעם הראשונה!] את הסמיילי ההפוך, הנה: :-) !) [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה אכן קרה- אז זה חמור ביותר! (אבל שוב אעיר, בפעם המליון ואחת [גם אם הכותב לא ישמע לי, וכמעט ברור שלא ישמע לי] שלא הייתי קורא לקטע זה "שירה". לדעתי- קטע, המתייחס לאירועים אקטואליים, ואשר מופיעה בו הפנייה נורמטיבית ברורה, אפילו אם היא מופיעה בלשון "מצועצעת"- אינו ראוי לשם "שירה". נקודה.) [ליצירה]
- [ליצירה] יצחק היקר! 'פרפרי הלילה' הנמשכים לאור כמטורפים- הם עשים, לא פרפרים 'עסלים'! ו-למה הפרפרים הם סמל האביב (וסמל החיונית בכלל)? כי רובם- ממש יפיפיים! והדרך שלהם לעופף מפרח לפרח כשבדרך (דרך-אגב)- מנסים "לצוד" להם איזו חתיכה... איך אתה מצפה מהם ל-א להיות סמל לאביב, לנעורים וכו'? מכל-מקום, מקווה שנתתי לך 'פידבק' להשלמת המאמר, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון... למרות כל ה'מודרניזציה' המזויפת שאנו שקועים בה, הקלאסיקה העברית חוזרת, ובגדול! אינני יודע אם לכך התכוונת, אעפ"כ- זה המסר הראשוני שעלה בראשי. מעולה, מצוין, וכל מילי דמיטב, אהוב אהבתי, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, אז מה... מה כאילו רצית להראות, שניסים נהיה סוף-סוף בן-אדם? ואיך זה קרה בדיוק? אין פה תיאור של השינוי העמוק שחל בנפשו של ניסים, אין פה ביטוי למטאמורפוזה פנימית וחריפה שעבר, צר לי- אך סיפור זה לא עשה עלי רושם-רב. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין האם יש קשר בין הבלון האדום הגדול ובין הציונות החילונית המשעממת? הוי מה קורה לי היום? למה אני כל-כך פוליטי? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השיר. הדימויים יפים (וברורים!) והשיר בהחלט מוסר ומביע הרגשה הידועה לכולנו: האכזבה המרה מתקוות, שמאוחר יותר הפכו לאשליות. אהבתי, החזן. [ליצירה]
תגובות