ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ------ יפה [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לפעמים הניגודים השינוי הקיצוני הזה הוא מה שגומר אותנו כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה הוא חש ריק מטורף. לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף... [ליצירה]
- [ליצירה] מפעים... (גם הדרך וגם התוכן...) [ליצירה]
- [ליצירה] השיר באמת בנוי בצורה יפה וקליל כזה. אני רק מקווה שתשכיל להבדיל בין אש התשוקה שמתכלה לבין אש האהבה שהיא לנצח [ליצירה]
- [ליצירה] המסר חד וברור בנוי טוב, כהלכתו. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין האם יש קשר בין הבלון האדום הגדול ובין הציונות החילונית המשעממת? הוי מה קורה לי היום? למה אני כל-כך פוליטי? [ליצירה]
- [ליצירה] נושא כאוב וטוב שיש מישהו שמעלה אותו, כי צריך! יומנעים לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף לכל אלה שמעליי סיפור חביב וקליל שכזה, למרות כל המתח באמצע... [ליצירה]
- [ליצירה] הבעה עדינה ויפה של תפילה בעיר סואנת. [ליצירה]
- [ליצירה] נו שתזכה... שרומן זה יאריך ימים... ושיהיה (אם אפשר) חושפני וגלוי לעין-כל... גם אנחנו, ככלות-הכל, רוצים ליהנות מזיווה של העיר ואף אם מרוחקים אנחנו ממנה מרחק אלפי מילין (תרתי משמע)... [ליצירה]
- [ליצירה] עצה לדוד: תתעודד! יש דברים הרבה יותר גרועים בחיים (כמו למשל: אובדן החיים...). יומנעים, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף ל'נעל' בשאלות. אך על השאלה הראשונה אפשר לענות "כן, בהחלט!" יש "כאילו" משוררים שכאלה, שהם בעצם חלאות, וכל רצונם הוא לעשות דאווין שכזה... דאווין על חשבון התנ"ך וכו'. וישנם משוררים אמיתיים, ש'לפעמים' הם חלאות... גם אני, לפעמים, מרגיש עצמי כחלאה שכזאת...(טוב, אבל... אינני משורר 'אמיתי'..!). בעניין הבתים על יעקב ואברהם... זה בהחלט מעניין... איך בתים אלה קשורים בדיוק עם אופיים? וחוצמזה אעיר, ששיר זה הזכיר לי שיר אחר, של נתן זך (שגם הוא, מדי פעם- 'חלאה' לא קטנה...): "הצייר מצייר, הפסל מפסל אך המשורר אינו שר. הוא הר בצידי הדרך..." וכו', וכו', וכו'... [ליצירה]
- [ליצירה] "בינגו", כמו שאומרים! ה'התרוצצות' הזו, רצוא ושוב, בין דורו של פרעה לבין דורנו אנו, כשבסיום- האמירה החד-משמעית שדורנו הוא "תינוק שנישבה" בכל מה שקשור לעברו ולזכרון ההסטורי אותו הוא אמור לנצור וממנו הוא אמור ללמוד- כל אלה הופכים את השיר לשיר אלמוות (לפחות בעיניי). אהבתי מאוד, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] ההה... זה כאב-הראש במקצוע שלך, חביבי... אתה נוסע לחו"ל המון, אתה חייב ל-ס-ב-ו-ל! וזהו! [ליצירה]
תגובות