[ליצירה]
כן, גם הפעם...
יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה לך, יהודית!
טוב שיש עוד מישהו בעולם, מלבד אביב וסתיו (מבלי להמעיט בערכו, כמובן...) שמתייחס לשיריי. תודה! תגובתך היתה לי כמו משב-רוח רענן, בארץ ציה...
[ליצירה]
כן גם אני...
לא ממש התחברתי למתמטיקה... מבחינתי זה יישאר תמיד מקצוע 'יבש'... למרות שגם לי היו מורים די 'חבר'המנים' למתמטיקה, ולמרות גם- שהרבה מתמטיקאים ופיסיקאים היו אנשים הומניסטים לעילא ולעילא... אנדרה סחרוב, לדוגמא!
[ליצירה]
כן, לצערנו...
במציאות החומרנית השלטת כבר עשרות שנים בארצנו (ובמדינתנו) וש'מתעבה' יותר ויותר עם השנים- כבר
מ-מ-ש לא נותנים כבוד לאנשי רוח דגולים, חיים ומתים כאחד...
[ליצירה]
שיר חזק
וגם הוא, כמו זה שמצוטט בו, יכול להיחשב לפיוט, פיוט בן-ימינו (כן, למרות כל ה'תחכום' שלנו, גם כיום אנו זקוקים לפיוטים, ו...כן, גם לקינות).
[ליצירה]
אכן...
לשם שינוי מסכים אני עם הירושלמי (וואוו, זה נדיר, לא?) שאסקופא (ב-א', כן, ב-א'!) זו מילה ארמית שנכנסה לשפה העברית ועל-כן מותר (ואף רצוי!) להשתמש בה. אין אני מסכים עימו שפירושה הוא: עקב. ידוע ורווח בעברית הביטוי "כאסקופא הנדרסת". לומשה, "אסקפה" זה בוודאי ה'עיברות' של המילה הארמית (יעני: הפיכתה למילה עברית), ו'מילון'- כמו שיש 'מפה' ו'מפית', כך יש גם 'אסקופא' ו'אסקופית'. מה פה לא ברור? כעת, בקשר לטענתו של 'עונותיים' (הלא הוא: אביבוש תיו... לא, סליחה, 'אביב וסתיו'), כן, לשם שינוי שיר מאוד 'חיובי' בעיניי, עוסק בבעיה כאובה שכל העולם (ומהר!!!) חייב לתת עליו דין וחשבון. שמואל, אם תעסוק יותר בנושאים כאלה, מבטיח אני לך, שלא אדלג בתדירות כה גבוהה על שיריך (למרות כל עיוותי הלשון ה'מחרידים', המקפים המתקיפים ושלל סימני הקריאה). להית', הראל.
תגובות