דבקות
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וכמובן ש... ה-ב' היא בצירה, (לא, לא ציר של דלת...) לא בחיריק. שנזכה כולנו... הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה. מזכיר לי את פולין (ואת הרב הנדלר :). [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים.. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, שמתי לב שהתווים הם באמת התווים של השיר... בכל אופן יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] שמתי לב לזה שהחסידים לא " משתגעים " בניגון שלהם אלא עסוקים במשהו יותר עמוק - מצא חן בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון פשוט יפה-פה! וביצועו- עוד יותר! השוואת קבלת-שבת (ה'העפלה' אל קדושת השבת, ומהותה הפנימית) לטיפוס על הר גבוה, שאינו חף ממעידות- במקומה עומדת. אהבתי מאוד מאוד, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, בהחלט הגדרה עדינה מדי... אבל אם כל שני וחמישי אגיד בעעעעע ואיכסה ופויה על "יצירות" שאיני אוהב- כבר תכאב לי הלשון... [ליצירה]
- [ליצירה] המממ, יפה! גם שורות מ"הכבש השישה-עשר" והשורה האחרונה- שלוקחת אותך לספריו של יהודה אטלס ("והילד הזה הוא אני")- בערבול מוחלט עם מציאות ימינו. אהבתי את הרעיון! [ליצירה]
- [ליצירה] דורש הסבר, עכשיו! ואם לא נח לך לעשות זאת פה, בגלוי ובפרהסיא, אז שוב- ב"מסרישי". o.k? שבוע-טוב וכל-טוב, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... אני יודע שאכווה (כמו שכבר קרה בעבר), אבל בכ"ז: כל-כך הרבה כבר נכתב כאן, לא מפני שהיצירה היא משהו מיוחד במינו, אלא מפני שהיא פרובוקאטיווית, נו מה... א-קיצער, מכאן יש ללמוד (למי שעוד לא למד), שאם כותב מסויים רוצה לכתוב משהו שלא במיוחד מסתדר עם התורה ו/או עם נורמות החיים המקובלות (של רוב הכותבים באתר זה, לפחות)- לטובתו, אם הוא לא רוצה ש'יתנפלו' עליו ועל יצירתו, שיעשה זאת בבמה חדשה, לא כאן. פשוט... חבל עליו... חבל על כל הצער והכעס הפנימי שכל זה עלול לגרום לו... השאלה באמת (כפי שכבר דיברנו על כך בעבר)- איך אנחנו מגדירים את האתר הזה? האם הוא אתר דתי 'חסוד', או לא? לדעתי, האתר מחוייב לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, אך כדי שלא יווצר מצב, כפי שקרה ליצירה זאת, שאמות-הסיפין עלולות פשוט 'להתמוטט', אצל חלק מהקוראים, הצעתי היא (והצעתי זאת בעבר), שתוקצה פינה מיוחדת ליצירות "אלטרנטיביות", שלא לומר "בעיתיות"... שכל מי שרוצה 'להסתכן' בקריאתן, ובכל-זאת לקוות, שהפסדו יצא בשכרו, יוכל לעשות זאת, ואולי אפילו- לתרום משהו בתגובתו, לוויכוח תרבותי ער, שיכול לשנות דברים ... אם אכן העורכים כאן- לא רוצים שיווצר מצב כפי שקרה ליצירה הזאת- שיישמו הצעה זאת, ובהקדם. זהו, זה כל מה שיש לי לומר לעת-עתה, וכעת- אחזור לסבלותיי... [ליצירה]
- [ליצירה] לא בדיוק מסכים... לא בדיוק מסכים, כיוון שאני יכול להעיד לך לגבי עצמי, שלפעמים מרגיש אני שחיי הם כמו פתיל בוער (בעיקר כאשר אני מתרגש, אוהב, בקיצור: אמוציונאלי), ולפעמים- כמו פתיל כבוי... אם חיינו היו כמו פתיל בוער כ-ל ה-ז-מ-ן, אה, זה היה פשוט מ-צ-ו-י-ן !!! [ליצירה]
- [ליצירה] תעמדי על שלך! תני לה אולטימטום מראש. מה זה פה, הפקרות??? ובעניין העבודה- מה זה, עבודה אוניברסיטאית 'בהזמנה'? כי אם כן, אז... חבל ביותר... [ליצירה]
- [ליצירה] עונותיים יקרים! אני איתך, וואללה, חותם על כל מילה! קדימה לניצחון (על החיות האלה הקרויים "פלסטינים"), החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, באמת הכל נזיל הכל יחסי. קראתי את שלושת שיריך האחרונים וזו המסקנה העולה מהם: החול הוא אולי החומר הזול ביותר והנדוש ביותר אך הוא יכסה את גוויות הגמלים בבוא זמנם, ההשתאות לנוכח המכונית ההדורה המתחלפת ברגשות-חמלה לנוכח הפרסונה הנכה (בעלת הקביים) היוצאת ממנה, והזמן- שמצד אחד מרפא את כל מה שזקוק לריפוי ומאידך- גורם ל"חוברי-חבר" למיניהם- להצטער על מעשיהם. אותו רעיון- הנזילות והיחסיות מובע היטב גם בשירך הקודם: דאגות, עליו הגבתי כבר. למקרא השיר האחרון, "רפואה" נזכרתי פתאום בתמונתו המפורסמת של סלוואדור דאלי, בדבר השעונים הנוזלים. גם הוא כיוון לאותו רעיון. אהבתי, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, כמה שהייתי רוצה לפעמים להיות אירי שכזה! [ליצירה]
תגובות