דבקות
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וכמובן ש... ה-ב' היא בצירה, (לא, לא ציר של דלת...) לא בחיריק. שנזכה כולנו... הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה. מזכיר לי את פולין (ואת הרב הנדלר :). [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים.. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, שמתי לב שהתווים הם באמת התווים של השיר... בכל אופן יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] שמתי לב לזה שהחסידים לא " משתגעים " בניגון שלהם אלא עסוקים במשהו יותר עמוק - מצא חן בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה קצת רקע? אין בעיות! וואלטר רטנאו היה יהודי גרמני (בנו של תעשיין עשיר) שכבר מגיל צעיר- השתלב בפוליטיקה הגרמנית וכן בתעשייתה. הוא נחשב בעיני רבים (כמו הרבה יהודים לפניו ואחריו)- לגאון. בשנות העשרה של המאה ה-20, (לאחר מלחמת העולם הראשונה) הוא התמנה לשר החוץ של גרמניה. תפקידו ה'לא רשמי' היה: לשקם את גרמניה, בעיקר חברתית, מבחינת הקשר שלה עם המדינות שהיו אויבותיה במלחמה. הוא עשה זאת בהצלחה יתירה: הוא הביא להסכם הדדיות עם בריה"מ (שזה עתה נולדה...) ועם צרפת. אך כפי שאת יכולה להבין מהשיר, הלאומנים הגרמנים (שיותר מאוחר יהיו חלק מהמפלגה הנאצית) שנאו אותו שנאת-מוות וזממו לרצחו. בשנת 1922- הוא נרצח על-ידם, כשהוא נוסע לעבודתו בבניין-הממשלה. במותו- ערכו לו הלוויה ממלכתית. זהו, דומני שהרקע לשיר הוא די-סביר, ובפעם הבאה, אם אני כותב על איזו דמות הסטורית- נא לא להתעצל, ולבדוק באנציקלופדיה (או בGOUGLE)- מי הוא היה באמת. בסדר? ליל-מנוחה לך, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] אם יורשה לי... זה תמיד טוב להיות אופטימיים, השאלה היא: האם יהיה רובד נוסף באותו שיר 'שמח'... עליי להודות, שכבר קראתי הרבה שירים בחיי (אינני רוצה 'להשוויץ', חלילה), והשירים היותר עמוקים, היותר רב-רבדיים, הם דווקא השירים העצובים. אם תצליח לכתוב שיר אופטימי ומלא שמחת-חיים, אך יחד עם זאת- כזה שצופן בחובו עומק נוסף (שאיננו מורגש כל-כך בקריאה ראשונית)- אשריך! [ליצירה]
- [ליצירה] הוי הסגנון הזה מעלה בי נשכחות, אל משוררים גדולים שהיו ואינם, איזה יופי. לקרוא- ולהפליג אל מחוזות קסומים. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן... לשם שינוי מסכים אני עם הירושלמי (וואוו, זה נדיר, לא?) שאסקופא (ב-א', כן, ב-א'!) זו מילה ארמית שנכנסה לשפה העברית ועל-כן מותר (ואף רצוי!) להשתמש בה. אין אני מסכים עימו שפירושה הוא: עקב. ידוע ורווח בעברית הביטוי "כאסקופא הנדרסת". לומשה, "אסקפה" זה בוודאי ה'עיברות' של המילה הארמית (יעני: הפיכתה למילה עברית), ו'מילון'- כמו שיש 'מפה' ו'מפית', כך יש גם 'אסקופא' ו'אסקופית'. מה פה לא ברור? כעת, בקשר לטענתו של 'עונותיים' (הלא הוא: אביבוש תיו... לא, סליחה, 'אביב וסתיו'), כן, לשם שינוי שיר מאוד 'חיובי' בעיניי, עוסק בבעיה כאובה שכל העולם (ומהר!!!) חייב לתת עליו דין וחשבון. שמואל, אם תעסוק יותר בנושאים כאלה, מבטיח אני לך, שלא אדלג בתדירות כה גבוהה על שיריך (למרות כל עיוותי הלשון ה'מחרידים', המקפים המתקיפים ושלל סימני הקריאה). להית', הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] הה, נחמד ביותר! ולמי שעדיין אינו קולט: הספר "נועם אלימלך" הינו ספר המחשבה המקיף ביותר (אולי אפילו... היחיד?) שנכתב ע"י רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעש"ט זצ"ל. ובעניין שינוי הסגנונות: חבר'ה, אתם עדיין לא קולטים? בשעה שהדובר בסיפור בא להביע (ואף לצטט) את דברי אישתו, הוא משתמש בלשון יותר פרוזאית, יותר יומיומית, לציין שהיא (כביכול)- יותר 'קרובה לקרקע', יותר מציאותית ממנו. מה פה לא מובן? [ליצירה]
- [ליצירה] השיר מאוד מזכיר לי את "אני ציפור מתה" של זלדה, המשוררת האהובה עליי. אהבתי מאוד, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים בהחלט! עם כל מילה של 'עופים'... ואוסיף: זה גם מזכיר יוצר אחר פה באתר, שמטיף ל'דת חילונית', שעברה מן העולם לפני 14 שנים בערך... בכלל, חושב אני ש'שירים מטיפניים'- איכותם ירודה בד"כ... והאש, כן, גם שלך, א.ש.- הרבה פעמים נהפכת בסופו של דבר ל'אש זרה', גם אם לא התכוונו לכך מלכתחילה... [ליצירה]
- [ליצירה] וואאוו, שיר אמוני למהדרין. הלוואי ונזכה כולנו... [ליצירה]
- [ליצירה] ולי זה דווקא הזכיר את: "המחדש בטובו בכל יום- מעשה בראשית", גם את האנשים, גם כל אחד מאיתנו, לתקופותיו השונות... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד מאוד! שיר חביב ונחמד בהחלט! [ליצירה]
תגובות