[ליצירה]
אומר רק זאת:
אולי זה באמת פגם שאין אנחנו מפנימים את מהותו של היום הזה כל-צרכנו, אך גם צריך להפנים את הדברים מבחינת הפרספקטיבה הרחבה שלהם. גאולת-ישראל כפי שהינך יודע- היא 'קימעא קימעא'; לאט-לאט. צריכים אנו להפנים בתוכנו ידיעה זאת. לדעת, שתהליכים מורכבים, יסודיים, אינם קורים 'מהיום למחר', הם עלולים להימשך הרבה הרבה זמן... לכן- וודאי שצריכים אנו לבכות על חורבן הבית, אין ספק בדבר, אך יחד עם זאת- שתהיה בנו ההכרה ה-מ-ו-ח-ל-ט-ת וחסרת הפשרות, שיום יבוא (גם אם ייקח לו הרבה זמן להגיע), ועם ישראל יגיע לגאולתו הנכספת. שבוע-טוב לכם, הראל.
[ליצירה]
אינני יכול
שלא להגיב על-כך! פעם, כשגם אני הייתי בישיבה, גם אני עברתי אותה חווייה: לא היה לי מה להגיד, אבל לחצו עליי, ולכן אמרתי, אבל לאחר-מכן הרגשתי, שהיה מה לשפר, תמיד יש מה לשפר... אבל אז (כמו תמיד)- היה כבר מאוחר מדי... וגם אני, ממש כמוך, רק רציתי לשיר... טוב, כנראה שבגלל זה נעשיתי חזן... לפעמים, השירה הרבה יותר מהותית, הרבה יותר 'אמיתית', מכל דבר-תורה שבעולם. האם לא כך מלמדת אותנו החסידות (על ר - ו - ב פלגיה, על-כל-פנים), שהכל צריך לנבוע מהלב? נקודה למחשבה... בכל-מקרה, שבוע טוב לכולם, ממני, הראל.
[ליצירה]
נו...
לאחר תגובה כזאת, מהירה ונוקבת מצידך, אני 'לוקח את דבריי בחזרה'... אבל איפה, איפה כל הביטויים ה'מופרעים' וה'מוזרים' שאתה משתמש בהם בשיריך, כמו: צורבייה, רעניה וכו', משום-מה לא מצאתים בשיר זה!
[ליצירה]
נכון, אבל
שכחת את כוחות בעלות-הברית האחרים (ארה"ב, בריטניה וכו') שהיו שותפות לניצחון. למרות תיעובך את הקפיטליזם ואת המדינות הקפיטליסטיות- קצת צדק הסטורי- ממש לא יזיק...
[ליצירה]
לראות יצירה שלך...
זה כמו...ללכת לסרט מותח במיוחד! (רציתי קודם לכתוב: 'זה כמו לצאת למלחמה' אך במחשבה שניה- זה יותר מדי "מלחמתי"...). אתה מתחיל לראות, וכבר-
מ-ר-ו-ת-ק! יישר-כוחך, אחי!
תגובות