[ליצירה]
נו שתזכה...
שרומן זה יאריך ימים... ושיהיה (אם אפשר) חושפני וגלוי לעין-כל... גם אנחנו, ככלות-הכל, רוצים ליהנות מזיווה של העיר ואף אם מרוחקים אנחנו ממנה מרחק אלפי מילין (תרתי משמע)...
[ליצירה]
כן, באמת הכל נזיל
הכל יחסי. קראתי את שלושת שיריך האחרונים וזו המסקנה העולה מהם: החול הוא אולי החומר הזול ביותר והנדוש ביותר אך הוא יכסה את גוויות הגמלים בבוא זמנם, ההשתאות לנוכח המכונית ההדורה המתחלפת ברגשות-חמלה לנוכח הפרסונה הנכה (בעלת הקביים) היוצאת ממנה, והזמן- שמצד אחד מרפא את כל מה שזקוק לריפוי ומאידך- גורם ל"חוברי-חבר" למיניהם- להצטער על מעשיהם. אותו רעיון- הנזילות והיחסיות מובע היטב גם בשירך הקודם: דאגות, עליו הגבתי כבר. למקרא השיר האחרון, "רפואה" נזכרתי פתאום בתמונתו המפורסמת של סלוואדור דאלי, בדבר השעונים הנוזלים. גם הוא כיוון לאותו רעיון. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
[ליצירה]
עתה, לאחר ה'מסרישי'
שבו חשפת את זהותך לפניי- אני ממש מ-ע-ר-י-ץ אותך, ואת שירתך. יש עליך, אחי!
[ליצירה]
סליחה, טעיתי
רק עכשיו, כשקראתי את השיר בפעם השלישית או הרביעית- ובמיוחד לאחר השורה האחרונה- פלנטה אחרת- הבנתי שהתכוונת לשואה. אבל בהתחלה- כשקראתי על הצריפים והחלונות והאירגון וכו'- הייתי בטוח שאתה מדבר על תקופת המעברות, בה אנשי השלטון באותה תקופה היו בטוחים שפתרו את בעיות כל העולים. סליחה, לפעמים אני עושה מעצמי בדיחה כל-כך גדולה,שבא לבכות.
תגובות