[ליצירה]
זה גם נכון אבל-
זה לא רק זה. קודם-כל צריך שיהיו רגשות; רגשות של צדק. יש לצערינו אנשים שיש להם מחסור ברגשות כאלה. רק אח"כ- כשיש לך מטען סביר של רגשות-צדק וערכים, רק אז- מתחיל המשחק האמיתי. רק אז- שואל אתה את עצמך: מה עדיף? מה יותר מוסרי ומה ערכי יותר ודוחה את השאר. נו אתה רואה? ע"י משפט אחד גרמת לי לכתוב את כל זה...
[ליצירה]
טוב, האמת היא...
שידעתי על ה'קשר' הזה, כבר לפני עידן ועידנים... מה ש'באמת' רציתי לומר הוא, שמפליא איך עמים יכולים להשתנות, בעיקר לטובה, מה שנותן לנו תקווה, שהעתיד באמת יהיה עתיד וורוד יותר... ובעניין ה"לא חשוב איך", על-כך, בפעם אחרת, o.k.?
[ליצירה]
רגע אחד,אז
זה שלך או שלו? כי אם זה שלו- אז תני לו את הכבוד הראוי לו ותשאירי זאת ברשותו. את יודעת- כתוב בפרקי-אבות: "האומר שלי שלי ושלך שלי- רשע"...
[ליצירה]
עגילות נפלאה
הנמשל של קיבוץ הגלויות ממש "מתעגל" ומתבהר לאורך היצירה. אבל, מאוד מעניין- למה דווקא עיגול? אולי כיוון שאנחנו, בתור עם- יותר מדי מעוגלים? יותר מדי וותרנים? מסתגלים יותר מדי מהר להשקפות זרות ולתרבויות שונות? מכל מקום- יצירה נפלאה. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
כן, באמת הכל נזיל
הכל יחסי. קראתי את שלושת שיריך האחרונים וזו המסקנה העולה מהם: החול הוא אולי החומר הזול ביותר והנדוש ביותר אך הוא יכסה את גוויות הגמלים בבוא זמנם, ההשתאות לנוכח המכונית ההדורה המתחלפת ברגשות-חמלה לנוכח הפרסונה הנכה (בעלת הקביים) היוצאת ממנה, והזמן- שמצד אחד מרפא את כל מה שזקוק לריפוי ומאידך- גורם ל"חוברי-חבר" למיניהם- להצטער על מעשיהם. אותו רעיון- הנזילות והיחסיות מובע היטב גם בשירך הקודם: דאגות, עליו הגבתי כבר. למקרא השיר האחרון, "רפואה" נזכרתי פתאום בתמונתו המפורסמת של סלוואדור דאלי, בדבר השעונים הנוזלים. גם הוא כיוון לאותו רעיון. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
תגובות