[ליצירה]
מה אומר ומה אדבר...
מעולה, פשוט מעולה... כן, קראתי עד הסוף, אבל לא התעמקתי כל-כך ביצירה, 'כי אין לי ראש עכשיו'... אבל לומשנה... (כמעט) כל יצירה- כבר מהמשפטים הראשונים בה אפשר לחוש, אם היא גדולה או לא. כבר מהמשפטים הראשונים ביצירה זו, חשתי שזה משהו גדול באמת. מחזק את ידייך, הראל.
[ליצירה]
כן, באמת הכל נזיל
הכל יחסי. קראתי את שלושת שיריך האחרונים וזו המסקנה העולה מהם: החול הוא אולי החומר הזול ביותר והנדוש ביותר אך הוא יכסה את גוויות הגמלים בבוא זמנם, ההשתאות לנוכח המכונית ההדורה המתחלפת ברגשות-חמלה לנוכח הפרסונה הנכה (בעלת הקביים) היוצאת ממנה, והזמן- שמצד אחד מרפא את כל מה שזקוק לריפוי ומאידך- גורם ל"חוברי-חבר" למיניהם- להצטער על מעשיהם. אותו רעיון- הנזילות והיחסיות מובע היטב גם בשירך הקודם: דאגות, עליו הגבתי כבר. למקרא השיר האחרון, "רפואה" נזכרתי פתאום בתמונתו המפורסמת של סלוואדור דאלי, בדבר השעונים הנוזלים. גם הוא כיוון לאותו רעיון. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
[ליצירה]
בהתחלה-
חשבתי שאתה מדבר על אלוקים, אבל אח"כ כבר לא הייתי בטוח. אודה לך אם תיתן לי (ואפילו ב"מכתב אישי" כאן באתר) איזשהו פירוש רש"י (או תוספות) על שירך זה. בתודה- החזן.
[ליצירה]
וואוו, איזה יופי!
כמה טוב לקרוא 'שיר-קלילון' כזה על הבוקר! (נו, אחרי 'מופע מוזריות בחמת-גדר', שיר קליל כזה מראה שיש לך גם פן אחר, הפן שאני אוהב...). (רגע, כתבת "מבוסס על מקרה אמיתי כמעט". אני מקווה שהמקרה ההוא הסתיים בכי-טוב, ללא כ-ל נזק...)
[ליצירה]
ואילו אני
נפשי ננקעת- רק כשאני בחברה! כשאני לבד- אני אומר לעצמי: "תתעודד, המציאות סה"כ די וורודה, אנשים הם לא כל-כך טפשים כפי שאתה חושב..." טוב, צרות של עצמי...
תגובות