[ליצירה]
מצטרף לכולם בחום
אין ספק- אחת מהיצירות הטובות ביותר שנכתבו פה אי-פעם (שמעת, עופים?) במיוחד נגע לליבי אמירת התהילים למען הצלת הילדה הקטנה (והמקבילה ה'מספרית' לכך). זה כל-כך אקטואלי בשבילי הרגע... מיד, אבל מ-י-ד, מצרף יצירה זו ל'מועדפות'. קולקבוד, הראל.
[ליצירה]
טוב, שיהיה וואלתר!
מה זה משנה... העיקר הכוונה! רגע, אולי אכתוב איזה שירון קטן גם על וולטייר (הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18)? ואולי גם על וויזלטיר? אה, לאחרונה מצאתי שזה אתגר די-נחמד לכתוב על דמויות הסטוריות. אתה גם לומד הסטוריה, וגם קצת מעדן אותה, מבחינה פואטית.!
[ליצירה]
נו רן מתוק,
מה עם הספר? מחכה כבר- ל-ס-פ-ר!!! בבקשה ממך, ילד כישרוני להפליא שכמוך, העותק הראשון של ספרך הראשון- אליי! אתה שומע? א-ל-י-י !!! ממני, מכור בלחץ.
[ליצירה]
כן, גם הפעם...
יוצא לי להסכים עם ממזי... יצירה טובה אינה חייבת להכיל בתוכה כל-כך הרבה מוות... ובכל-זאת: זה היה קצת מנחם לקרוא על מישהי, שנזכרת בחייה בעבר (שהוא למעשה- ההווה, תקופתנו אנו), כשהיא כבר סבתא-רבה. אם רוצים אנו למצוא אופטימיות בסיפור, אולי זוהי האופטימיות הגדולה ביותר..! ככל יתר יצירותייך, גם זו (כאילו שאת צריכה אותי לשם-כך...)- יצירה גדולה. שבוע טוב לך, הראל.
[ליצירה]
[ליצירה]
אם יורשה לי...
א. אני לא תמיד מסכים לכך שהאמת מסנוורת. רוב הפעמים- האמת מ-מ-ש לא מסנוורת, ואנשים חוזרים על טעויותיהם משכבר הימים, בלי ללמוד מהנסיון.
ב. האהבה יכולה להיות עיוורת, גם כאשר האמת מסנוורת. אהבת-אמת איננה חייבת להסתיים במפח-נפש, אע"פ שהיא עיוורת. בקיצור, מסכים אני לדברי רן ידידי; לדעתי- הקשר בין שני חלקי המשפט- רופף ביותר,
וזהו! יומנעים, החזן.
[ליצירה]
זה גם נכון אבל-
זה לא רק זה. קודם-כל צריך שיהיו רגשות; רגשות של צדק. יש לצערינו אנשים שיש להם מחסור ברגשות כאלה. רק אח"כ- כשיש לך מטען סביר של רגשות-צדק וערכים, רק אז- מתחיל המשחק האמיתי. רק אז- שואל אתה את עצמך: מה עדיף? מה יותר מוסרי ומה ערכי יותר ודוחה את השאר. נו אתה רואה? ע"י משפט אחד גרמת לי לכתוב את כל זה...
תגובות