[ליצירה]
מאוד מזכיר לי
את אימרתו של אחד התנאים (וכל-כך מאוחר עכשיו ואין לי כח לבדוק): "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" או: "קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים", מדרשים מהסוג הזה. מכל מקום- יפה.
[ליצירה]
מרגש וכואב
בלי עין-הרע, יש לך כשרון-כתיבה חזק, נדיר ביופיו, שיודע "לשים את הדברים על השולחן". הנה, או-טו-טו מתפנה אני לקרוא את יצירתך הגדולה "חיוך בכל סבל".
ביי לעת-עתה, החזן.
[ליצירה]
חרטה וקבלה לעתיד
אכן, תהליך התשובה של לי (לענ"ד)- הוא תהליך נכון. קודם-כל מתחרטים על העבר, ורק אח"כ מקבלים לא לחזור על מעשים אלה בעתיד. אך שאלתה של אחייניתה של לי "למה שלא תחזרי בתשובה"- זה קצת מקומם, כי: א) אי אפשר לומר שרק אנשים דתיים (או אולי נכון יותר לומר: "האנשים הדתיים הקונוונציונאליים") הם עובדי-ה' באמת והחילוניים הם סתם "זבל"... ב) תהליך התשובה הוא תהליך ארוך (ולעיתים אף מייגע). להפוך ליהודי שומר תורה ומצוות- זהו לא תהליך של "מהיום למחר". לוקח זמן ללמוד את כל החובות המוטלות על יהודי הקרוי "דתי" ויותר מכך: לוקח עוד יותר זמן כדי
ל-ה-ת-ח-ב-ר לזה. לכן שאלתה של אותה אחיינית: "למה שלא תחזרי בתשובה" אכן מעידה על ריקנות מסויימת אצל חלק מהציבור הקרוי "דתי" ואף "חרדי". טוב, סיימתי דברי להפעם, לילה טוב
לכ-ו-ל-ם! החזן.
[ליצירה]
יפה ונחמד!
וכפי שכבר אמרתי בעבר: הלוואי על כולנו, ההצצה אל האחר, אל אחיך היהודי הזר (עדיין) לך. ובע"ה, עם הזמן העובר, נהיה כולנו עם אחד; כאיש אחד, בלב אחד, המאחד בתוכו את כל הזרמים, הסיסמאות והשלטים (אוי, נסחפתי קצת...)
תגובות