[ליצירה]
טוב, האמת היא...
שידעתי על ה'קשר' הזה, כבר לפני עידן ועידנים... מה ש'באמת' רציתי לומר הוא, שמפליא איך עמים יכולים להשתנות, בעיקר לטובה, מה שנותן לנו תקווה, שהעתיד באמת יהיה עתיד וורוד יותר... ובעניין ה"לא חשוב איך", על-כך, בפעם אחרת, o.k.?
[ליצירה]
כן, גם זה נכון...
אורי פירש נכונה את שירי. אבל זה לא רק זה... לפעמים אתה נמצא בסיטואציה מסוימת, ועד שאתה מבין אותה לפרטי-פרטיה, עד ש'נופל לך האסימון'- אתה נמצא בפאזה אחרת בחייך, או- אם נהיה קצת יותר קונקרטיים, אתה מבין ש-"נפלת בפח"... על-כן רוצה אני שייגמרו לי כל האסימונים, שכבר לא אהיה בהפתעה מאירועים שונים שקורים לי או מדברים שונים שנאמרים עליי. למה להיות במפח-נפש כל הזמן, אה?
[ליצירה]
רגע, רן
אבל יש יופי בכל שפה! יש את חידודי-הלשון שלה, יש את ההלצות שלה, זה עולם ומלואו. היהודים במזרח אירופה למשל, לא רק סבלו ביידיש, אלא גם צחקו ביידיש! האמן-לי, עברית היא שפתי הראשונה במעלה, אך היידיש- היא הסטנד-אפיסטית שלי! או אם תרצה- אומר לך כך: העברית היא אשתי, אך היידיש- היא הפילגש שלי...(ושכל הפמיניסטיות כאן לא ייעלבו, בבקשה...)
[ליצירה]
גמני
אהבתי. אכן, כל אחד והמוסיקה החביבה עליו, אין עוררין על-כך... אגב, ה"פה" (שבכותרת-היצירה)- יכול להקרא גם בקמץ, אבל גם- בסגול... יומנעים לך, החזן.
[ליצירה]
הרהורים באספמיא
הלכתי על אספלט, הלכתי על מלט, ותמיד היתה לי תחושה קלוקלת. הלכתי על עפר, הלכתי על בטון, ותמיד היתה לי הרגשה של שיגרון. הלכתי על חבל, הלכתי על חימר, ותמיד היה לי רע ומר. לא סתם... ש-לי יהיה רע ומר?! השיר נפלא, אהבתי. החזן.
[ליצירה]
לא בדיוק מסכים...
לא בדיוק מסכים, כיוון שאני יכול להעיד לך לגבי עצמי, שלפעמים מרגיש אני שחיי הם כמו פתיל בוער (בעיקר כאשר אני מתרגש, אוהב, בקיצור: אמוציונאלי), ולפעמים- כמו פתיל כבוי... אם חיינו היו כמו פתיל בוער
כ-ל ה-ז-מ-ן, אה, זה היה פשוט מ-צ-ו-י-ן !!!
תגובות