'עברית מדוברת'
----------------
בנמל-תעופה הומה ושוקק חיים
(ומופלא: הוא אפילו איננו 'שלנו')
שומע אנוכי 'עברית מדוברת'
בפי מליוני נוכרים...
...כנראה שאינם כה שונים (בהרבה)
מעימנו...
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האוורורה טבעה מזמן! זה ה-מ-ו-ח שלו שזקוק לאוורור... [ליצירה]
- [ליצירה] אה...ממש- "ואראה מראות אלוקים"! נפעמתי..! [ליצירה]
- [ליצירה] הה, אהבתי אהבתי אהבתי! זה נכון, לצערנו, רוב המקובלים בימינו- ראויים לשמם על-שם ה"קבלות" שהם נותנים לאחר שמקבלים את הכסף... אוי, כמה שאני אוהב שירים ציניקאנים כאלה, המפרטים את כל העוולות בחברה (ובחברה הישראלית, בפרט). יומנעים לך, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] הה, יפה מאוט מאוט! ו... 'שיהיה במזל', כמו שאומרים..! [ליצירה]
- [ליצירה] החכמתני! מוכרח אני כאן להעיר 2 הערות: א) מבחינת היהדות (וודאי שמבחינתה של החסידות) ה'צדיק' (=המיסטיקן), אסור לו להיבדל מתוך העדה, הוא צריך 'להעלות' אותם מעלה מעלה, גם אם הדבר כרוך בירידתו שלו, זוהי משמעות הביטוי 'ירידה לצורך עליה'. ב) היה לי רב בתיכונית שאמר, וחזר ואמר תמיד, שהמילה 'מצווה', היא מאותו שורש שממנו באה המילה 'צוות'. ר"ל: היהדות מ-ב-ו-ס-ס-ת על עיקרון ה'צוות', ע"פ היהדות האידיאל הוא לעבוד את ה' בתור חלק מקבוצה, היהדות בזה להתבודדות! וכבר מצינו דוגמאות רבות בהסטוריה הקבלית והחסידית למינה, על 'חבורות קדושות' וכיו"ב. יוצא מכאן, שהתעלות אמיתית אינה פרי נחלתה של ההתבודדות דווקא, להיפך! דווקא מתוך הרגשת השיתוף, הרגשת ההשתתפות של היחיד כחלק מהקבוצה, יכול הוא להתעלות מעלה מעלה! גמח"ט, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] "הלילה תחרוט"... עם ט' בסוף, כמדומני... ('מילון', איפה אתה כשצריכים אותך???) [ליצירה]
- [ליצירה] ... "נס לא קרה לו"... לניסים... [ליצירה]
- [ליצירה] למה לא? הלוואי שכל יום יהיה כזה! [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יכול שלא להגיב על-כך! פעם, כשגם אני הייתי בישיבה, גם אני עברתי אותה חווייה: לא היה לי מה להגיד, אבל לחצו עליי, ולכן אמרתי, אבל לאחר-מכן הרגשתי, שהיה מה לשפר, תמיד יש מה לשפר... אבל אז (כמו תמיד)- היה כבר מאוחר מדי... וגם אני, ממש כמוך, רק רציתי לשיר... טוב, כנראה שבגלל זה נעשיתי חזן... לפעמים, השירה הרבה יותר מהותית, הרבה יותר 'אמיתית', מכל דבר-תורה שבעולם. האם לא כך מלמדת אותנו החסידות (על ר - ו - ב פלגיה, על-כל-פנים), שהכל צריך לנבוע מהלב? נקודה למחשבה... בכל-מקרה, שבוע טוב לכולם, ממני, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] סנגוריה במידת-מה על היצירה. אכן מדובר פה על אדם (אולי מוגבל-נפשית, במקצת) שאינו מבדיל בין עיקר וטפל, שמתרכז רק בטראומות הקטנות שלו במקום להזדעזע מן התמונה הכוללת, מן הטרגדיה הגלובלית הזו ששמה- שואה. (בכך- יצירה זו מזכירה באופן מופלא את שירו הפופולארי של אלתרמן- "אליפלט", ע"ע) וזו אכן האירוניה שיצירה זו באה להמחיש. רק ממש לא הבנתי- ושהמחבר יסביר לי בדחיפות- למה נקראת היצירה "יואב"? גיבור היצירה הוא אותו סמואל ואין שום יואב ביצירה! מחכה בקוצר-רוח להסבר, החזן. [ליצירה]
תגובות