החיים- הינם מסע אחד ארוך ומפרך,
מסע פתלתול ורצוף-קשיים.
אך מידי פעם- תוכל למצוא בו גם עיינות-מיים,
דשאים רחבי-ידיים ונאות-מדבר.
והעיקר- לא רק שלא לפחד כלל,
אלא גם לא להתיאש.
המשך נא לנוע לקראת מטרתך,
כי ברוב הימים- תמצאנה.
[ליצירה]
לשמחה לאיד!
על תמונה שכזו- אי אפשר לשמוח לאיד (וגם לא רצוי), פשוט אפשר לשמוח! זו תמונה המביעה את שמחת-החיים בכל תוקפה. והילדות הן אכן "צנועות וחסודות" כיוון שלא טעמו טעמו של חטא, ואושרם הוא אושר אמיתי, לא מתחסד... בכל-מקרה, אהבתי מאוד תמונה זו, ומקווה לראות את תמונת "תינוקות של בית-רבן" (היום הראשון בגן) בעוד זמן קצר!
[ליצירה]
כן, מי זה באמת-
"גיא מינץ"? הרי- לא ייתכן שזה אתה! אתה הוא הלא...
"רן * "!!! לא, לא... אל תהרוס לי את המיתוס הזה... בבקשה!!! (אגב, ירושלמי- שיר מאוד רגוע ובלתי-מתלהם... המשך-כך!)
[ליצירה]
אם זה אכן קרה-
אז זה חמור ביותר! (אבל שוב אעיר, בפעם המליון ואחת [גם אם הכותב לא ישמע לי, וכמעט ברור שלא ישמע לי] שלא הייתי קורא לקטע זה "שירה". לדעתי- קטע, המתייחס לאירועים אקטואליים, ואשר מופיעה בו הפנייה נורמטיבית ברורה, אפילו אם היא מופיעה בלשון "מצועצעת"- אינו ראוי לשם "שירה". נקודה.)
[ליצירה]
...
יפה, רעיון בהחלט משעשע..! (וזו עוד הזדמנות טובה לראות את שתי הבנות המקסימות...) רק אני מקווה שבפעם הבאה שתצלמי אותן- לא תענדי עליהן "צלמים" למיניהם ותקראי לתמונה: "נוצרות אמונים" או משהו כזה... מכל-מקום: "דוז פואה..!"
תגובות