החיים- הינם מסע אחד ארוך ומפרך,
מסע פתלתול ורצוף-קשיים.
אך מידי פעם- תוכל למצוא בו גם עיינות-מיים,
דשאים רחבי-ידיים ונאות-מדבר.
והעיקר- לא רק שלא לפחד כלל,
אלא גם לא להתיאש.
המשך נא לנוע לקראת מטרתך,
כי ברוב הימים- תמצאנה.
[ליצירה]
רגע,
עוד אף-אחד לא הגיב לזה??? בושה וחרפה!!! אני חושב שזה ממש גאוני! נכון, אמנם בשיר אומרת המשוררת: "ופשוטים הדברים וחיים..." ועוד יותר מזה:
"ו-מ-ו-ת-ר ב-ם ל-נ-ג-ו-ע !" האם אמנם פשוטים כה הדברים? מסתבר שלא... כי הם נמצאים מאחורי סורגים כלשהם... סורגים אבסטרקטיים, אבל סורגים... והשאלה הפותחת את השיר: "האמנם עוד יבואו ימים"- לוטה (עדיין) בערפל...
[ליצירה]
זה גם נכון אבל-
זה לא רק זה. קודם-כל צריך שיהיו רגשות; רגשות של צדק. יש לצערינו אנשים שיש להם מחסור ברגשות כאלה. רק אח"כ- כשיש לך מטען סביר של רגשות-צדק וערכים, רק אז- מתחיל המשחק האמיתי. רק אז- שואל אתה את עצמך: מה עדיף? מה יותר מוסרי ומה ערכי יותר ודוחה את השאר. נו אתה רואה? ע"י משפט אחד גרמת לי לכתוב את כל זה...
[ליצירה]
תשובה לזו שמעליי:
זוהי פראפראזה על דבריו של רבי נחמן מברסלב שאמר: "אין דבר שלם יותר מלב שבור" (זה אפילו הולחן ע"י נעמי שמר, ע"ע). ה'לב שבור' כאן- לא בא לציין את שברון הלב שבא כתוצאה מאהבה נכזבת (מ'שבירתה של האהבה') אלא את טוהר האהבה; אהבה טהורה באמת- אינה נחלת לב-אבן, אלא נחלתו של "לב שבור", דהיינו: לב פגיע, לב מרגיש ומתרגש. זה, לענ"ד הפירוש שר' נחמן היה מקבל ל"לב שבור" שלו...
[ליצירה]
רגע, רן
אבל יש יופי בכל שפה! יש את חידודי-הלשון שלה, יש את ההלצות שלה, זה עולם ומלואו. היהודים במזרח אירופה למשל, לא רק סבלו ביידיש, אלא גם צחקו ביידיש! האמן-לי, עברית היא שפתי הראשונה במעלה, אך היידיש- היא הסטנד-אפיסטית שלי! או אם תרצה- אומר לך כך: העברית היא אשתי, אך היידיש- היא הפילגש שלי...(ושכל הפמיניסטיות כאן לא ייעלבו, בבקשה...)
תגובות