החיים- הינם מסע אחד ארוך ומפרך,
מסע פתלתול ורצוף-קשיים.
אך מידי פעם- תוכל למצוא בו גם עיינות-מיים,
דשאים רחבי-ידיים ונאות-מדבר.
והעיקר- לא רק שלא לפחד כלל,
אלא גם לא להתיאש.
המשך נא לנוע לקראת מטרתך,
כי ברוב הימים- תמצאנה.
[ליצירה]
האוורורה טבעה מזמן!
זה ה-מ-ו-ח שלו שזקוק לאוורור...
[ליצירה]
[ליצירה]
"להכעיס", זה העניין..!
כנראה שהכותב סובל מתסכול עמוק... הוא רוצה תגובות, והמון, ומהר, לכן גם תגובות נזעמות הוא יקבל בשמחה... לכן הוא כותב ב"להכעיס" כזה, כמו ילד שאף-פעם לא קיבל תשומת-לב ראויה לשמה. נכון, שמואל???
[ליצירה]
מסכים בהחלט! (עם רדף השיג)
כל יוצר צריך לשמור את יצירותיו, ואפילו אם אינן ראויות. תמיד, אבל ת-מיד אפשר לשפר, להכניס אלמנטים חדשים ליצירה, לשנות את כיוונה! גמני כתבתי פעם סיפורים (כן, הייתה פעם תקופה כזו בחיי), אך כולם אבדו! ותאמין לי, אני מצטער על-כך- 'קשות'! זהו.
שבצ'לום וכל-טוב, הראל.
[ליצירה]
רגע... אני מזהה פה כישרון!
ידידי הנכבד, יש לך את זה! את כושר כתיבת הסיפורת היהודית כל-כך הזו, את ה'עגנוניות' הזו! יופיופיופי, המשך כך! ממני, הראל.
[ליצירה]
כן, באמת הכל נזיל
הכל יחסי. קראתי את שלושת שיריך האחרונים וזו המסקנה העולה מהם: החול הוא אולי החומר הזול ביותר והנדוש ביותר אך הוא יכסה את גוויות הגמלים בבוא זמנם, ההשתאות לנוכח המכונית ההדורה המתחלפת ברגשות-חמלה לנוכח הפרסונה הנכה (בעלת הקביים) היוצאת ממנה, והזמן- שמצד אחד מרפא את כל מה שזקוק לריפוי ומאידך- גורם ל"חוברי-חבר" למיניהם- להצטער על מעשיהם. אותו רעיון- הנזילות והיחסיות מובע היטב גם בשירך הקודם: דאגות, עליו הגבתי כבר. למקרא השיר האחרון, "רפואה" נזכרתי פתאום בתמונתו המפורסמת של סלוואדור דאלי, בדבר השעונים הנוזלים. גם הוא כיוון לאותו רעיון. אהבתי, החזן.
[ליצירה]
תגובות