[ליצירה]
מאוחר,
אני רוצה ללכת לישון.
כשאני מתעוררת ממעשיי
אני מוצאת את עצמי מחפשת לב
בכל העדינות שבעולם.
זה משונה, חשבתי שיש אחד שחיכה לי,
ואראה אותו מחר.
אולי זו האישה החרוצה שבתוכי
לחוצה כי עוד אין לב,
והוא לא יהיה מחר,
ומאוחר.
[ליצירה]
אתה יודע, ינשוף, זה לא רק המשוגעים.
יש שפויים רבים שגם לא רואים הרבה מעבר לקיום היומיומי הנדוש של תשלום מיסים, והליכה בבוקר לעבודה, רק על מנת לחזור ממנה בערב מותשים.
זה לא דורש שיגעון. נהפוך הוא:
זה דורש ראיה נכוחה של החיים. ראיה אמיתית, שככה זה באמת צריך להיות. שצריכים להיות חזקים ומאמינים שיש משהו גדול פי כמה בעולם הזה ושזו הסיבה שלנו להיות כאן.
ואם אתה מכיר אדם כזה, אדם אמיתי, אז תכיר לי אותו, כי זו סחורה נדירה בימינו.
[ליצירה]
...
כשמתהלכים היום על מדרכות, לאט. כשמנקים אבק מכל פינות הבית, כי מוכרחים. ומוכרחים גם להודות שהיקר לנו כעת, הוא זה שיבקר יותר, הוא זה שבבלותנו, ישמח למצוא נפש, להכנס בדלת משפחתית. אין מי שיזכיר את השפה הישנה ההיא, עכשיו שמת. יש הסכמה שבשתיקה, מבט פנימי שמאשר שפוחדים מהביטוי המדוייק, ויש קירות שהשנים מאשרות.
ולא עלה על דעתי, בים השקט, ובשטף המילים מכל כוון. ולא ניעורתי משנתי לבדי, ולא מצאתי בי אמת להענות לקול ישר שבא ממנה, וכל האחרים. סידרתי איבריי, אספתי את קולי, הזלתי נימוסים וגינונים ודיבורים שבמקומם. נחשב לי יום שמח למדי, שמח מדי. היה לי זר בנוף נפשי, קרא תיגר על הצלילים האיטיים של היומיום בתוך קירות האבן והלב. זרה הייתי לי, ומתמכרת אל הרגע הקוסם הזה בקלותו, בכישופו האנושי, הילדותי.
אז את שומעת. אמרי אם כן, הלא מצאת אשר ביקשת, הלא ראית, עם הדגשת התווים, עם התבהרות הגבולות,ממש באותה שעה, האם לא זיהית? דמיון מתעתע שכזה, בתוך הגוף השונה, מין זכרון אשר הטלתי בפנייך ובפיך המחייך אליי, אות המקור שהוא אני. ובדעתי המשולחת לכל עבר, ילדתי, המבקשת לה תמיד מה שאינו, שאי אפשר, הלא תכירי את עינייך, תרות, טהורות, מכל מה שכבר הושג?
דומני שאשב לי כאן. הן לא נאמר לי דבר. ויש גם גבול למילים. היא ילדה טובה מאד, ילדה טובה.
תודה רבה. באמת לא הייתם צריכים.
[ליצירה]
על הפנים.
אבל תודה ששאלת.
האם גם מעניין אותך מה בדיוק רע כל כך?
אתה חושב,
ועוד קצת,
ונשימה ארוכה,
עכשיו מעניין אותך.
זה לא משהו מיוחד, זה לא שקרה משהו. זה בעיקר שלא קרה כלום. והיה צריך לקרות, משהו. אבל תודה ששאלת. ואתה, משום מה, בלי לדעת, גם חיכית לתשובה.
כתוב יפה מאד,
נכון מאד,
ולא מושלם, כמו החיים.