גיליתי שהעולם איננו מושלם,
כשישבתי מול המחשב, מחכה שה-windows יעלה, והזמן
חלף,
עבר,
התבזבז,
ונמוג.
שלומי שלום
-
לא ידעתי על עצמי לספר
ואילו ידעתי, לו יכולתי?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כתוב יפה ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השיר. קצת לא את שמו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ונוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה למישהו שמר ירושלמי הוא בעצם שב"כניק? [ליצירה]
- [ליצירה] לעניין שמי, הוא כמובן שמור עמדי, וגם עם משה האיש. לעניין השאלה, כבר כתבתי, שזהו קטע עתיק יחסית, שנכתב עוד בטרם נטשתי (זמנית וחלקית) את עולם הדת, וגם טרם החלטתי לחזור אליו, עוד מזמן שיעור ב'. כמו שציינתי, התבגרתי וגדלתי קצת מאז, אבל אין ספק שהיה זה אחד הקטליזטורים בתהליך שעברתי. לעניין גישתי לעניין, לעצם ההגדרה צריך להבדיל בין חויית נוכחות אלוקית, לבין חוויית הכאב, כשכל מהותך שרויה בו. אלו שתי חוויות, שבשלב שני אתה מנסה לאחד ביניהן (אלא אם כן הגעת לרמה רוחנית, ותחושת אלוקות תמידית, ברמה שמעט מאוד אנשים שאני מכיר הגיעו אליה, אם בכלל). הכאב איננו מוכרח לצאת בתור שאלות וכעין מה שנתפס בעינייך כבגידה בריבונו של עולם. אבל אל לנו לערבב, ולחשוב שטוב ורע משמשים בערבוביא. גם חז"לינו, בסדר הברכות שקבעו, לא התבלבלו, וקבעו כי על הטובה מברך "ברוך הטוב והמטיב", ועל הרעה, מברך "ברוך דיין האמת". הודאה שכזו. "אני אינני מבין", ואתה "דיין האמת". לי זה כואב, ונראה כרע, ואתה קדוש, ככתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני - קדושתי למעלה מקדושתכם", ורק אתה רואה טוב ורע כאחד, ובמבט אחד סוקר חיים ומתים. [ליצירה]
- [ליצירה] נ.ב. אני לא חושב שיש משהו בין תפיסת הדת היהודים, לבין הגדרתה כ"אופיום להמונים"... אור וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מביט בשמי ארץ, הררי ערץ בזיו שחר, בשחור תחר, רק אותך ראיתי. מול ליל כוכבים, מבינות העבים, בנוגה לבנה, נגיעתך הקטנה, רק בה חזיתי בעמקי תהומות, בימי מהומות, בארץ גזירה, ברגע בחירה... ובחזות א-ל עליון, ובשמעי את הקול, אז ראיתי הכל בכל מכל כל. "סוף דבר הכל נשמע..." [ליצירה]
- [ליצירה] אחד הטובים ביותר שקראתי. נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] באמת נפלא. ושווה קריאה, אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתי פה, כורע תחת עשרות מדפי הchemical phisics, בחדרי העיון בקומה 6. סיכום נפלא ונוגע ממש, מתימטית. וסיפור נהדר ולצערינו, מוכר, אנושית. [ליצירה]
תגובות