כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. כשהבטן מלאה אבל אין עוד על השובע, מורגש ביותר חסרונו של הבשר בארוחה הזאת. כנגד ארבעה בנים של קמח ומים דיברה תורה, ורוב הזמן היא מדברת בקושיות. אחד שאינו יודע לשאול, והתורה אמרה עליו שאתה תגיד לו. ותחכה ליום שבו הוא ישמע את כל מה שאמרת, ויוסיף משהו משלו. אולי הוא יאמר לך כן, אולי הוא יבקש פירוט נוסף. קרוב לוודאי שהוא יאמר לך שזה משעמם אותו, וינסה לברוח. מה אומרת לך הבריחה שלו, איך אתה מסוגל לדבר עם בן שאינו יודע לשמוע? אחד תם. שיודע לשאול, וגם יודע לענות. והתורה אמרה לך שתענה לו. הוא לעולם לא ישמע כל צורכו, אתה לעולם לא תהיה מרוצה. תמיד הוא ישאל, ותמיד יקבל תשובה, ואז הוא ישתתק. ובתוכך אתה צועק על הבן התם, איך הכל שלם. איך אפשר לקבל כך את הדברים, מי יגלה עפר מבין עיניך, בן שאינו יודע לצעוק. אחד רשע. עליו אתה מת. הוא מגלה אותך, הוא מחייה אותך. עושם לך את החיים קשים, כמו שאתה אוהב. הוא מפיל את כל מה שבנית, ובז לך. אתה נלחם תמיד להגן על כבודך, בסוף הערב, התוצאה ידועה מראש. אתה תיכנע. מהו סדר פסח אם נכנעת, מה אומרת הכניעה שלך? הרי אלוקים יש עדיין, בשמים ובארץ. גם, אתה עושה את כל מה שאמר שצריך לעשות. נגדו נלחם הבן הרשע, וגם ניצח, מסתבר. שכן אין מי שיאמר לו עכשיו שום מילה רעה, הוא צדיק. אחד חכם. יותר חכם ממך, אבא. יודע לספר לך כמה אתה טועה בכל מה שאתה עושה. יודע את כל מה שאתה יודע, ויודע שזה שטחי מאד, והוא כבר לא מתעסק עם דברים כאלה. מה אומר בן חכם לאבא שיודע פחות ממנו. מהו המשחק הלילה הזה. הלילה הזה הבן מנסה למצוא את הגשר לאבא, שנהרס מהצמיחה המהירה. הלילה הזה הבן הזה לוקח סיבוב שני על החיים, והלילה יש גם לאבא חלק במשחק. אולי כנגד ארבע בנות דיברה תורה. אחת שאינה יודעת לשאול, והתורה אמרה שאתה תגיד לה. היא מחייכת ושומעת. ואין לך מושג מה זה עושה לה בפנים. נדמה לך שזה לוחץ אותה. שזה לא מדבר אליה. הבעיות שלה הן אחרות, ואם היינו או יצאנו, במצרים או באוגנדה, זה בכלל לא העולם שכאן, הרבה פחות מהצלחת. וכל הסדר היא תשב ותחכה שיגמר, ואז תבכה לעצמה, שגם זה נגמר, וגם שם לא היה שום דבר. אחת תמה. אתה פוחד עליה. שנים שלושה משפטים והיא בתוך העניין. היא קלטה את ההתלהבות שלך, ואתה לא מבין שבכלל הייתה בך התלהבות. וגם היא יצאה היום ממצרים, וגם היא בת חורין, והיה לה מר, אבל היה שווה את זה, וכבר מאברהם וכל הסיבוכים, כשהיא עומדת לה עכשיו ומעליה הר סיני. והיא תלך ותעשה עם זה דברים, ותלמד לאחרים. כבר אין לה סבלנות להשאר לסוף הסדר. היא נרדמת אחרי המרק. ואתה לא מבין מה היה שם. את שתי הכוסות האחרונות היא שותה בריחוף שכזה, היא כבר לא כאן. בחד גדיא היא ממהרת אל החדר, וסוגרת את הדלת, ובוכה. בנות. בסוף גם היא בוכה. אחת רשעה. ועוד לא התרגלת אל הרעיון שיש לך בת רשעה. ואתה לא מאמין שיש דבר כזה, אבל הנה היא ליד שולחן הסדר, מחייכת מאוזן לאוזן, שרה את כל השירים. שואלת מה נשתנה בקול המתוק שלה, מקפיץ לך את כל הפיוזים. זה לא יעזור לך בכלל, היא בכלל לא רוצה שזה יעזור לה. אין לה ממי לפחד, ממזמן. אחת חכמה. היא מכירה את השגעונות של כל האחיות הקטנות, ושל כל האחים. מדי פעם היא מחליפה עם אמא מבטים של יודעי דבר. היא משתתפת במידה. ובסוף הכל היא נשארת לשטוף כלים. אח, איזה תענוג, לפחות מבת אחת, נחת. וממילא כנגד ארבעה בנים בנות דיברה התורה. אחד שאינם יודעים לשאול. ובעצם הם התחתנו די בטעות, אבל הם לא יודעים את זה, ונראה שלא ידעו לעולם. הם רק יודעים שהם גרועים מאד במשחקי "עד כמה את/ה מכיר/ה אותו/אותה" אבל מייחסים את זה לחוסר קואורדינציה. הזוג הזה שותק עכשיו אצלך בבית, זה שלא ידע לשאול, והיפה מכול, ויש רגעים שאתה בכלל לא בטוח שהם נולדו. אחד תמים. היא מסדרת לו את הכסא להסבה, ומספרת לו מה קראה היום ומה היא חושבת על זה. הוא מכין מי מלח, ושוקע בהרהורים. כשהוא יוצא מהמטבח הוא מרוצה כל כך, מצידו הסדר כבר יכול להגמר. הוא מתפעל מהחכמים, והיא שומעת. הייתה יכולה לומר לו שגם אצלם לא חסר דבר, אבל גם זה מיותר. עכשיו שיש לה בעל, ולא חסר לה כלום, היא מנסה להבין מהם אותם זבחים ופסחים, קיר ודם. אחד רשעים. אתה לא מבין מה הם עושים פה, ליד השולחן שלך, אבל אמא בקשה שיבואו והנה הם, כמו חרעיין וחרוסת. שולחים מבטי סלידה אל התמים, ואז חיוך קצר שמאחד. פתאום הכל ברור, הם באו להשקיט את הכאב. מגעילה אותך המחשבה, שזה הדלק היחיד שמזין אותם, זמן קצר כל כך אחרי החתונה. ואתה לא מצליח לרחם. והחכמה, שעוד לא מצאה בעל. עם הראש בתוך הספר. אולי הוא מתחבא שם. שלושת אלפים ומי יודע כמה בדיוק שנים אחרי תוף מרים, בת חכמה אחת, וחירותה שמתהפכת כחומר חותם. חיוך קטנטן על פניה. אבא לא יודע שזה אצלה. לא תחזיר עד שיבטיח.