את בדידותי שלחתי במעטפה, וכתובת לאדם רשמתי, המכתב הוא הזמנה, הגלה אליי אחר שנות השתיקה הארוכות. ובדידותי עטפתי בהמון מילים, שמסתירות אותה משמש האיום המכלה, שמולידות אותה לכאן, שמביאות אותה להאמר באור היום וכחול הדיו על הלבן. מחר וכאן לא אהיה אלא רחוק ומעונן, בדי-בת-שחוק אשכח שכוח את תוכה של המילה, נשלחה בתוך בגוניה ממתינה לקץ קצוב לה, אם בדידות אכתוב אז, חדשה או ישנה, אעטוף אותה ודאי בהזמנה, ואמסור אותה לזה שיקרה לראשונה, אל נפשי הַגיעה, שמע, שב מעט איתי באפלה.