אי אפשר לחיות בלי אישה,
ואי אפשר אישה בלי,
לחיות בלי אישה.
ינשוף צד
-
27
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ;) אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] - מצטרפת לחוסר ההבנה. [ליצירה]
- [ליצירה] הא? אני חושבת שלא הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני בטוחה שלא הבנתי. אפשר הסבר לפשוטי העם? [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, כל שירי ה"בלעדיך אני חצי בנאדם", כמה שהם חינניים, וכמה שהם יכולים להיות נכונים, לא מקדמים אותי. לא אל הכוון שלה. היא לא רוצה להתחתן עם חצי בן אדם. אהבה איננה יכולה להוות תחליף ליכולת עמידה עצמאית. זה לא מספק את האדם עצמו, ולא את בתזוגו. [ליצירה]
- [ליצירה] משלוש יוצא אחד? ואפשר ואי אפשר ואיכשהו אולי כן אפשר והאפס שבחצי והאינסוף שבחצי והמלאות שבביחד דוקא כי כל אחד הוא אפס ואינסוף וללא שום קשר לכל זה [ליצירה]
- [ליצירה] לאחר ההסבר- הרעיון נפלא, ומסכימה כל כך, אבל.. עדיין לא מצליחה להוציא את זה מהטקסט.. אולי זו תוצאה של שבוע לימודים מתיש :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל.. אדם הוא באמת אינו שלם בלי ה"חצי" השני שלו... וסתם הערה: בדרך כלל כשמנסים לסתור משהו וכדו'..-לא נהוג לצוטט משפטים מתוך שיר... במיוחד לא משיר מזרחי! [ליצירה]
- [ליצירה] אוהב את זה מאד כי זה נחמד כשרעיון מוכן להכנס לתוך תבנית שירית. וכי אני מזדהה עם בקשת הפשר הכולל. וכי ומשמח אותי ששמחת. [ליצירה]
- [ליצירה] מדליק ביותר. ומזעזע לחשוב, מה היה קורה אם כל מה היינו אומרים היה משמש רעיה כנגדנו במשפט הבא. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה זה בכוונה לצד שמאל - כי זה יותר יפה, זהו. [ליצירה]
- [ליצירה] נקרעתי מצחוק, עכשיו אני מרוח פה, על השטיח הקטן, מבקש רחמים. בלי שנייה לנשום, הבאת אותה [ליצירה]
- [ליצירה] למיטב קריאתי, זה סוג של זכרון טוב. מסיבה מפוארה - אוי בוילה מדהימה - פוי מלצרית מביטה בעין עקומה - קרן אור באפילה, האמת העירומה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כשמתהלכים היום על מדרכות, לאט. כשמנקים אבק מכל פינות הבית, כי מוכרחים. ומוכרחים גם להודות שהיקר לנו כעת, הוא זה שיבקר יותר, הוא זה שבבלותנו, ישמח למצוא נפש, להכנס בדלת משפחתית. אין מי שיזכיר את השפה הישנה ההיא, עכשיו שמת. יש הסכמה שבשתיקה, מבט פנימי שמאשר שפוחדים מהביטוי המדוייק, ויש קירות שהשנים מאשרות. ולא עלה על דעתי, בים השקט, ובשטף המילים מכל כוון. ולא ניעורתי משנתי לבדי, ולא מצאתי בי אמת להענות לקול ישר שבא ממנה, וכל האחרים. סידרתי איבריי, אספתי את קולי, הזלתי נימוסים וגינונים ודיבורים שבמקומם. נחשב לי יום שמח למדי, שמח מדי. היה לי זר בנוף נפשי, קרא תיגר על הצלילים האיטיים של היומיום בתוך קירות האבן והלב. זרה הייתי לי, ומתמכרת אל הרגע הקוסם הזה בקלותו, בכישופו האנושי, הילדותי. אז את שומעת. אמרי אם כן, הלא מצאת אשר ביקשת, הלא ראית, עם הדגשת התווים, עם התבהרות הגבולות,ממש באותה שעה, האם לא זיהית? דמיון מתעתע שכזה, בתוך הגוף השונה, מין זכרון אשר הטלתי בפנייך ובפיך המחייך אליי, אות המקור שהוא אני. ובדעתי המשולחת לכל עבר, ילדתי, המבקשת לה תמיד מה שאינו, שאי אפשר, הלא תכירי את עינייך, תרות, טהורות, מכל מה שכבר הושג? דומני שאשב לי כאן. הן לא נאמר לי דבר. ויש גם גבול למילים. היא ילדה טובה מאד, ילדה טובה. תודה רבה. באמת לא הייתם צריכים. [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד, קפץ לי. כולי האי ואולי. שירים מתחילים מהרחוב והשדות, אבל מילים לא בהכרח באות. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, נתת לי מתנה עכשיו, אז תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ואני בטוח שהוא מבין, וגם הרבה יותר מזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אמרו הכל אז מה נותר לי להוסיף? שגם אני אומר תודה. ושלעיתים זה חוזר [ליצירה]
תגובות