לא נאמרה השתיקה
אפילו,
במילותיה שלה.
והן, המילים, של עצמן,
לא נאמרו אפילו
שלא נאמרו.
ינשוף צד
-
27
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וללבנה אמר שתתחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. זה לא סתם טוויסט, זה באמת (אני חושב). קביים צריכות היו להחזיר רגש אחרי הרבה שנים יחד. אבל הן דוממות, שזה מה שבאופן כללי דפוק בכל הסיטואציה שמחברת שני דברים לא קשורים: אדם ומוגבלות פיזית. [ליצירה]
- [ליצירה] אמרו הכל אז מה נותר לי להוסיף? שגם אני אומר תודה. ושלעיתים זה חוזר [ליצירה]
- [ליצירה] למיטב קריאתי, זה סוג של זכרון טוב. מסיבה מפוארה - אוי בוילה מדהימה - פוי מלצרית מביטה בעין עקומה - קרן אור באפילה, האמת העירומה. [ליצירה]
- [ליצירה] ההרגשה, חשבתי שהיא טובה. אז כנראה אני מזדהה עם מה שלא [ליצירה]
- [ליצירה] ... כשמתהלכים היום על מדרכות, לאט. כשמנקים אבק מכל פינות הבית, כי מוכרחים. ומוכרחים גם להודות שהיקר לנו כעת, הוא זה שיבקר יותר, הוא זה שבבלותנו, ישמח למצוא נפש, להכנס בדלת משפחתית. אין מי שיזכיר את השפה הישנה ההיא, עכשיו שמת. יש הסכמה שבשתיקה, מבט פנימי שמאשר שפוחדים מהביטוי המדוייק, ויש קירות שהשנים מאשרות. ולא עלה על דעתי, בים השקט, ובשטף המילים מכל כוון. ולא ניעורתי משנתי לבדי, ולא מצאתי בי אמת להענות לקול ישר שבא ממנה, וכל האחרים. סידרתי איבריי, אספתי את קולי, הזלתי נימוסים וגינונים ודיבורים שבמקומם. נחשב לי יום שמח למדי, שמח מדי. היה לי זר בנוף נפשי, קרא תיגר על הצלילים האיטיים של היומיום בתוך קירות האבן והלב. זרה הייתי לי, ומתמכרת אל הרגע הקוסם הזה בקלותו, בכישופו האנושי, הילדותי. אז את שומעת. אמרי אם כן, הלא מצאת אשר ביקשת, הלא ראית, עם הדגשת התווים, עם התבהרות הגבולות,ממש באותה שעה, האם לא זיהית? דמיון מתעתע שכזה, בתוך הגוף השונה, מין זכרון אשר הטלתי בפנייך ובפיך המחייך אליי, אות המקור שהוא אני. ובדעתי המשולחת לכל עבר, ילדתי, המבקשת לה תמיד מה שאינו, שאי אפשר, הלא תכירי את עינייך, תרות, טהורות, מכל מה שכבר הושג? דומני שאשב לי כאן. הן לא נאמר לי דבר. ויש גם גבול למילים. היא ילדה טובה מאד, ילדה טובה. תודה רבה. באמת לא הייתם צריכים. [ליצירה]
- [ליצירה] על הפנים. אבל תודה ששאלת. האם גם מעניין אותך מה בדיוק רע כל כך? אתה חושב, ועוד קצת, ונשימה ארוכה, עכשיו מעניין אותך. זה לא משהו מיוחד, זה לא שקרה משהו. זה בעיקר שלא קרה כלום. והיה צריך לקרות, משהו. אבל תודה ששאלת. ואתה, משום מה, בלי לדעת, גם חיכית לתשובה. כתוב יפה מאד, נכון מאד, ולא מושלם, כמו החיים. [ליצירה]
- [ליצירה] נקרעתי מצחוק, עכשיו אני מרוח פה, על השטיח הקטן, מבקש רחמים. בלי שנייה לנשום, הבאת אותה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה זה בכוונה לצד שמאל - כי זה יותר יפה, זהו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד [ליצירה]
תגובות