"בין אור לחושך בין ישראל לעמים..." והיד רעדה בכוס והעיניים בכו ביד השניה ומלוח צלול התערבב והתמסמס באדום מתוק על הערבות השקופות של הזכרון שמסרבות להעכיר שלא ידעתי שהוא כזה. ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות כי אף - פעם לא ראיתי אותו ככה. במיוחד לא במוצאי יום כיפור. (השיר הזה מתבשל לי בראש כבר חצי שנה ופתאום הוא הגיח משום מקום, צנח על הדף בלחישה מהירה של העט. אושר גדול להוציא את זה סופסוף.)