רגע של שקט זועק
מתיש ומאובק,
מלטף ראשי
בשמיכה כיבשתית להחריד
ששמך הבודד רקום עליה.
אלף רסיסים של שמש
ראיתי מאודמים בשמי
הדקלים שעל יד ביתי
ועדיין לא הבטת גם אתה בהם. גם לא באחד.
רוח עכשיו. וגשם
וכפור וכסוף עגמומי
בכפולות אלפים
וכל שיש לך לשלוח
היא שמיכה כיבשתית....
ואפילו היית רוצה
לשכוח ממראי הזהוב-חום
נע על פני תבל
וענן,
שמיכה מלטפת,
רכה עבה יפה טובה ומחממת
לא תהיה זו
שתקטע את נחושתיות הזמן
המוריק עם השנים
וקובע עובדות
על חספוס האדמה.
... גמני קצת נבוכה.
תגובות