מישהו משחק לי על הגב
מרגישה קצת נרדמת.
לא רוצה לדעת מי,
טוב לי ככה.
לפעמים קשה
למצוא את הטוב
בכל הרע הגדול
הזה.
לפעמים לא רוצה
לדעת את הכל
כדי שלא אטעה.
דיגידיגידיגי.
[ליצירה]
זה מזכיר לי שבפעמים הראשונות שנהגתי ללא ליווי, הרגשתי תאווה אדירה להכנס באיזה עץ או מעקה, אפילו במכונית, רק כדי להרגיש איך זה לעוף מהמכונית במהירות עצומה. רק כדי לדעת אם כל מה שאומרים נכון, אם באמת כל החיים עוברים מול העניים, אם חושבים על מי שאוהבים, אם רואים פתאום מלאכים יורדים לקראתי...
הייתי צריכה ממש להתאפק, לדבר אל עצמי בקול כדי לא לעשות תאונת-חוויה שכזו...
(מסקנה: התשדירים של גלגל"צ - עובדים!
אחרת היו כבר מזמן מגרדים אותי...)
[ליצירה]
החתולה שלי חירשת, אז לא יעזור כמה שיצעקו עליה, היא לא זזה עד שרוקעים ברגל ואז היא מרגישה את התזוזות של הרצפה וזזה.
אולי גם החתולה הזו חירשת???
ואהבתי, מאוד.
[ליצירה]
אהבתי.
זה הזכיר לי את התפסן בשדה השיפון משום מה; לפעמים עודף רגשות במינון גבוה יכול להביא לתוצאות הרסניות.
בכולופן, מקסים. יפה. אמיתי.
ואם אנחנו לא נעשה " תיקון עולם" כמו שנאמר במשנה, אז אולי אפילו יהפך הסיפור למציאות...
[ליצירה]
זה בדיוק מה שהרגשתי לפני כמעט שלוש שנים... לפני שסבא שלי נפטר... רק לא ידעתי לנסח את זה ככה כי עוד הייתי קטנה מדי... תודה שניסחת לי הרהור ישן. באמת תודה.
[ליצירה]
לומשנה גמלו - לעניות דעתי מה שטוב באתר הזה הוא שאין עריכה תוכנית על פי קריטריונים של 'איכות' - חוץ מתוכן שהובהר מראש שלא נכנס לאתר.
כלומר: אף אחד כאן לא מתיימר להיקרא מבקר אומנות מדופלם, לא בשירה, סיפורת, צילום, ציור וכו'. ולכן כל העלאת יצירה כאן היא ממש בי"ס לאומנות!!! דווקא שאנשים באים בביקורת בונה אובייקטיבית מכל פוזה אקדמית של כותב בעיתון סופשבוע, אז לומדים מההערות שלא נאמרות בהתנשאות ולדעתי, כך לומדים הרבה יותר טוב, כשזה בא מתוך רצון לעזור, לשתף, להעיר לשם העזרה ולא לשם ההערה.
(גם נורא בא לי לדבר על פוסטמודרניזם , אבל נראה לי שזה קצת שחוק וידוע מראש, אז תנהלו את הדיון הידוע גם מבלי שאני אכתוב את פרטיו המלאים והנדושים כל כך בזמן האחרון).
ועוד משהו, אני מציעה שאם חשוב ל-לא משנה גמלו עריכה באתר, שיציע קריטריונים איפיוניים ברורים ל'איכות' בכל קטגוריה שנמצאת באתר. בהצלחה ילד...
(אני מקווה שלא תצליח...)