לאחר זמן מה שבו נמוג הצורך שלי לפרסם יצירות, הצורך מפעפע בי בשנית.
עוד לפני תחילתה
של הלחות המעיקה,
פיעמה בי התחושה
של כל נדרי ווידוי.
אין לי קיץ
להניס בעזרתו את
המחשבות המציקות
ולכן, נותר לי
לשתוק את חטאי
ולהניף ידי אל עבר
הניגון שלפני כל נדרי.
לנסות לאחוז בו במשך
שאר המעגל השנתי
שלעולם לא חוזר לאותה
נקודה,
ולקוות שגם אני,
המכפרת על חטאי אחרים לי,
אתכפר ואחזור
לאותה נקודה
אחרת.
