" יש דברים שרציתי לאמר, ולא אמרתי. יש דברים שרציתי לכתוב, ולא כתבתי. יש דברים שרציתי עליהם לבכות, ולא בכיתי. יש דברים שרציתי עליהם לשמוח, ולא שמחתי. אני לא רוצה לקרוא לעצמי שקרנית. אני מקסימום שחקנית. בונה דמות, עליה חושבת, מנסה להגיע לרמה מושלמת. לא רבים האנשים שאני יכולה להיות אני לידם. ואני מפחדת שאנשים אלו יעלמו מהעולם. כמו שאני אעלם יום אחד ולא אזכר לעד. בקושי שנתיים... וכל כך הרבה זמן עוד לא הספקתי... אפילו לא לסכם סיכום ביניים. ואולי ישאלו " נו, אז מה, מה יקרה כאשר תוכלי להיות עצמך לא רק בפני המראה?". ואני אענה, באמת אין לי מושג מי אני, כבר קפצה עלי השיכחה. ויכול להיות שבגלל זה אני לא אומרת, כותבת, בוכה , שמחה. אבל מה אתם רוצים ממני, מה? מנסים לקחת לי את הנשמה".