.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
שיחקת אותה.
בתור 'ילדת בית כנסת'- כלומר ילדה ששהתה הרבה בבית הכנסת כל ילדותה והסתובבה בין כל (רגלי האנשים...) עזרת הגברים, מה שכתבת כל כך מתחבר אליי...
[ליצירה]
רעות,
אם היית קוראת בעין רב יותר היית שמה לב לכמה דברים:
כשאנחנו בוכים, אנחנו לא נראים הכי יפה שבעולם מבחינה פיזית, אך מבחינה מנטאלית, זה מה שהופך אותנו לברי קיום, כלומר, אנו מביעים את רגשותינו באופן שלא מחמיא לנו כלל בדרכים שאנו מנסים להיות מוחמאים מהם: דברים חיצוניים לנו כדוגמת איפור בגדים מותגים וכו'. כאשר אנו בוכים אנו מניחים לכל זה להישטף מעלינו על מנת להביע באופן הטבעי ביותר את רגשותינו העצובים לדג', כמו בשיר.
כשאדם בוכה באמת, הוא עובר טלטלה רגשית לפעמים בלתי ניתנת לתיאור והוא מוציא אותה החוצה, גם מבחינת הורמונים בגוף שמצטברים בשעה של סערת רגשות, אך גם מהבחינה הזו שהוא מפקיר עצמו לבכי עצמו בהרבה מקרים.
בכי משחרר. בכי מבהיר לכל מאן דבעי את הרגשתינו. הבכי הופך אותנו לחסרי הגנה. אנחנו עצמנו וזו ההגנה היחידה שיש לנו בעת בכי.
לכן הרבה אנשים לא מוכנים שיראו אותם בוכים, כי זה נחשב לדבר שבחולשה.
ועוד: בסוף השיר ישנו משפט המצוטט בחלקו משיר ילדים ידוע :
"כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה. די לך או די לך ילדה".
אני נגד לא להביע רגשות בגלל שזה " לא יפה" וכו'.
אז חתמתי את השיר בכך שאני בעצם לא מאחלת לאף אחד לבכות מעצב אבל אם הוא כן מרגיש צורך לבכות, הדבר האחרון שצריך לעניין אותו הוא החיצוניות , שלו ושל אחרים כלפיו.
רק שמחה! (-:
[ליצירה]
דיברתי ואף ראיינתי במסגרת כתבת חוץ עם הראפר הערבי תאמר נאפר (ההוא מלוד) וההמנון האלטרנטיבי שלו להמנון של מדינת ישראל, דומה במפתיע לשלך בעקרונותיו.
תמהני אדון ירושלמי האם העובדה שאתה מעם שמי, כלומר, העם היהודי, משפיעה במקצת על חייך? כי אצל הראפר הנ"ל, שבא גם הוא מעם שמי, העם הערבי-פלסטיני, זהו אחד מהדברים שיותר משפיעים על מהלך חייו כמו גם על תוכן יצירתו המוסיקלית אשר שיבחה בעבר מתאבדים באוטובוסים.
לא נראה לי שאתה מעוניין לתת לאדם שכזה את החופש לעשות מעשים שכאלו ולכן, אנא שקול מחדש את ההמנון החדש שלך, הוא לא מציאותי, לעולם לא יהיה.
(ואולי עדיף שכך...)
[ליצירה]
בתור בת, אז סבבה בראד פיט, אבל בתור מישהי שמוזיקה קרובה ללבה, אז אלטון ג'ון.(ואצלו זו הערצה ל מוזיקה כי הוא לא בדיוק בטע של בנות).
וקווין יקר(בין אם אתה קרוב של או שאתה לא): תחשוב מה גורם לך לכתוב שירים. כי השיר הוא עצמך במובן מסויים וכאשר אתה מוציא אותו אתה משנה משהו בחיים שלך, אפילו אם הוא דבר קטן. בכלליות, אפילו בהחלטה להתקדם ישנה התקדמות, אז נראה לי שאתה בכוון... בהצלחה!.
תגובות