.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
שאלו את בת דודה שלי פעם פעם,( שהיא הייתה בכיתה ד, היום היא בת 30...), איפה נמצאת הקדושה?.
סבא שלי היה מזמין לפני ראש השנה ויום כיפור את כל הנכדים לקבל ברכה ממנו (גם בתור סבא וגם ברכת כהן לשנה טובה).
הוא היה מניח את ידיו על הראש, אבל לא נוגע בו, נמצא חצי סנטימטר מעליו והרווח הזה היה כל כך ....
בת דודה שלי ענתה ששם נמצאת הקדושה, ברווח הזה שבין הידיים של האיש הנפלא והטהור הזה לבין הראש של נכדיו.
לזה אני מתגעגעת...
[ליצירה]
מזכיר לי את ילדותי הנשכחת... מכורה הייתי לקטנטנות והאמת, לא הבנתי מילה מהשירים ולא היה להם תרגום מכובד, אבל ידעתי אותם בעל פה... (כולל המבטא הארגנטינאי).
תודה, סגירת מעגל שכזו עכשיו שאני מבינה את המילים...
[ליצירה]
שמעתי משפט:
" חברו הטוב ביותר של הכותב הוא פח הזבל ".
אני לא כל כך מסכימה כי אם אין טעויות אז אין מאיפה ללמוד. אנחנו צריכים לשמור את החומרים הפחות טובים שלנו כדי ללמוד מהם. כמו כן, כמו שאמרו קודמיי, תמיד אפשר לתקן יצירה, אם היא בזבל קצת קשה לתקן אותה...
ואני רוצה להביא משפט משלי :
" חברתו הטובה ביותר של הכותב היא המגירה ".
לא חייבים לפרסם כל דבר, אבל בכל זאת כדאי לשמור אותו...
תגובות