.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
טל בת רא"פ
-
כותבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כולם לפה!!! אסור להחמיץ.... איך לא הגיבו ליצירה הזאת עדיין? הדימויים בה פשוט גאוניים!!! העדינות השופעת מתוכו מכסה את כולי בנוצות של פוך ומחממת לי את הלילות הקרים האלו. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק-מריר אבל מעט בנאלי... אולי כדאי לפתח את הפאנץ' ליין לעוד בית במקום הצהרה/שאלה שכזו שמאוד ברורה לאחר קריאת שאר השיר... [ליצירה]
- [ליצירה] אחחחחחחחח. מקסים ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת לתאר את אחד הרגעים שאני הכי אוהבת בכל השבוע... [ליצירה]
- [ליצירה] אוף, לצערי אני גם מזדהה עם הרגש הזה המובע כל כך יפה על ידך... [ליצירה]
- [ליצירה] את הנ.ב. כתבת בסגנון של עגנון- 'כאילו' במובן הראשוני שלו, כלומר, ברור שמה שכתוב שהוא לא קשור הוא באמת הכי קשור שבעולם. (או שלא ואז סתם העלתי את שמו של עגנון שגם זה בסדר...). [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ולו רק בגלל: "שמיכת פיקה קיצית, שמציירת וופלים על הלחי..." משפט יפיפה... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון בצורה מכאיבה. אנחנו מתיימרים לתאר כל דבר, אפילו אם הוא בלתי ניתן לתיאור. תודה על ניסוח דבר כל כך נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך אמיתי, לא להאמין שזה רק חלום.... עוף, עשית לי ת'יום. [ליצירה]
- [ליצירה] ומישהו בכלל חשב על מיכל? (הקטע שנגנז, או שלא..) מביטה בך, דוד ורואה רק טירוף, ערבול, סחרור, ריחוף בלתי מתפשר בלהט הרגע. מבעד חלוני יחף אתה כמעט ללא עטרתך, ללא הגיונך, ללא המים שכנגד האש, ללא אני. "ומיכל, לא היו לה בנים" רק אש, ומים שזרמו להם הלאה, אל מחוץ לחלון... [ליצירה]
תגובות