.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
כולם לפה!!! אסור להחמיץ....
איך לא הגיבו ליצירה הזאת עדיין? הדימויים בה פשוט גאוניים!!!
העדינות השופעת מתוכו מכסה את כולי בנוצות של פוך ומחממת לי את הלילות הקרים האלו.
תודה לך.
[ליצירה]
את הנ.ב. כתבת בסגנון של עגנון- 'כאילו' במובן הראשוני שלו, כלומר, ברור שמה שכתוב שהוא לא קשור הוא באמת הכי קשור שבעולם.
(או שלא ואז סתם העלתי את שמו של עגנון שגם זה בסדר...).
[ליצירה]
ומישהו בכלל חשב על מיכל? (הקטע שנגנז, או שלא..)
מביטה בך, דוד
ורואה רק טירוף,
ערבול, סחרור, ריחוף
בלתי מתפשר בלהט הרגע.
מבעד חלוני יחף אתה
כמעט ללא עטרתך,
ללא הגיונך,
ללא המים שכנגד האש,
ללא אני.
"ומיכל, לא היו לה בנים"
רק אש,
ומים שזרמו להם הלאה,
אל מחוץ לחלון...
תגובות