אני רוצה שישירו לי
ויהי בנסוע
ולצאת מהארון.
להתעטף במעילי שלי,
לשאת את כתרי בגאווה,
להרגיש גדולה ותפארת (ונצח)
ולא רק את קולי מהדהד
בבדידותו.
להכריז על עלייתי על
הדרך הנכונה עבורי.
ושיענו לי אמן,
מכל הלב. אמן.
לקרוא בקול צלול,
בלי שגיאות.
ושיתגאו בי אחרים בכך,
גם הם.
ולהשאיר הכל פתוח,
חופשי, משוחרר,
כמו שזה אמור להיות
עבורי
ולעולם לא לחזור לארון,
ועדיין ינשקוני
בדרכי.
תגובות