אני אחרי החיוך המזויף הזה שלי, מנסה להיאחז בשמחה של אחרים. בגופיה לבנה ומכנסים קצרות כחולות אני שרועה על הספה עם גרון חנוק מדמעות. האינטרנט החליט לא להיעתר לדרישתי לפתוח את המייל והתנתק אחרי דקה, כמחאה שקטה ומעצבנת כמו עורבים המביטים אל עבר העגילים הנוצצים שלי. מהטלוויזיה נשמעת מוסיקת ג'ז של שנות החמישים. אני אוהבת סרטים מטושטשים בשחור לבן, הם כל כך ברורים באופן אבסורדי. מהסטריאו היהודים בלייב. האלט המחוספס של אורית מתחבר לי בדיוק בשתיקות של הפסנתר מהטלוויזיה ובא לי לבעוט בכלבים המשוטטים שמעירים אותי בלילות. הכלבה שלי נרדמה על השטיח ויש לה ריח של אנשים זקנים ישנים. יש לי בחילה ומפלס הכעס שלי מתגבר כשהדיסק נגמר וברדיו יש שיר של טיפקס עם אקורדיון. אני שונאת אקורדיון. בא לי לבכות.