הקישור שלך בין האדם לטבע פשוט מדהים.
חמק מראשי הרעיון שמאחורי היצירה, אף על פי שהרישום עצמו מרהיב...
האם יש כאן עוד נקמה של הטבע? זה דווקא מסביר הכל, חוץ מהעץ הכרות. למה הוא כרות? מה כרת אותו? איך?
מי עדיין לא מת? אני משער שהאדם, אך אפשר להגיד אותו דבר על העץ.
או שמא... האדם והעץ אחד הם? ("כי האדם עץ השדה...")
יפה מאוד!
תודה.
אומרים על עץ הצפצפה שהוא נקרא כך לא בגלל קולות שהוא עושה אלא שאם כורתים אותו אז הוא מצפצף על כולם ומצמיח עוד חמשה עצים בסביבה וכל הצמיחה שנמצאת בציור מתחת לעץ מזכיר לי את זה(מישהו מאחורי גבי טוען כי קוראים לו עץ צפצפה בגלל הציפורים שעליו שאוהבות אותו מאוד ומצפצפות)
[ליצירה]
הקישור שלך בין האדם לטבע פשוט מדהים.
חמק מראשי הרעיון שמאחורי היצירה, אף על פי שהרישום עצמו מרהיב...
האם יש כאן עוד נקמה של הטבע? זה דווקא מסביר הכל, חוץ מהעץ הכרות. למה הוא כרות? מה כרת אותו? איך?
מי עדיין לא מת? אני משער שהאדם, אך אפשר להגיד אותו דבר על העץ.
או שמא... האדם והעץ אחד הם? ("כי האדם עץ השדה...")
יפה מאוד!
תודה.
[ליצירה]
Not dead yet כי למרות הנסיון לכרות לו את העץ, יש בו הרבה מעבר לדברים הצפויים והרגילים, שיביאו בסופו של דבר לצמיחה חדשה...
מקווה שזה עזר..
מיבלאש.
[ליצירה]
אומרים על עץ הצפצפה שהוא נקרא כך לא בגלל קולות שהוא עושה אלא שאם כורתים אותו אז הוא מצפצף על כולם ומצמיח עוד חמשה עצים בסביבה וכל הצמיחה שנמצאת בציור מתחת לעץ מזכיר לי את זה(מישהו מאחורי גבי טוען כי קוראים לו עץ צפצפה בגלל הציפורים שעליו שאוהבות אותו מאוד ומצפצפות)
[ליצירה]
הכי הצחיק אותי דווקא הפרט בקטן של המוזיקה המתנגנת בפסנטר "טו מדרה קואנדו טה פריו"... דווקא את זה?!?!? אני מבינה שיש לך שריטות בנושא הלדינו...
ואגב, למי שזה מעניין אותו, המשפט הארוך "אוי נו טיינן וורגואנסה, לאס טטס לאס טיינה אחוארה, אנטס סה מטייאן בומבאס אן לוס סוטיינס אי אגורה? נו קידו לוגאר, אח אח אנדה אסטאן לאס דאמאס קון אל קוקו אי אל סראפאן" זה "אוי, אין לך בושה, ..(מצונזר : ).., איפה הבחורות ההן עם הקוקו והסרפאן"
סחטיין על הספרדית שלך!
[ליצירה]
שם בדוי, רביעית, קלעתם בול! שם בדוי בתיאור, רביעית בגורם לציור : )
זכיתם בסוף שבוע זוגי באי שבחלון.....
תודה על כל ההארות\הערות!
נ.ב.: מסכימה עם עיניין הכתף.
[ליצירה]
יוסף, רעיון נחמד, אבל באמת התכוונתי לצד האפל יותר של משמעות הציור.
הקליפה החיצונית מתה, המבט הריק, כשכל מה שנשאר בפנים הוא דבר לא כ"כ חביב, שאחרי הרבה זמן כלוא חייב לצאת החוצה, ע"י שבירת המוסכמות, סידוק של המציאות כפי שהייתה מוכרת...
אבל גישה חיובית זה תמיד עדיף, אהבתי, תודה.
מיכל.
[ליצירה]
הלך רוח - תודה!!!!! איזו מחמאה נהדרת! תמיד רציתי להגיע לרמות כאלה - כשהמוח הבריא חוצה את גבולותיו, משאיר מאחוריו את כבלי המציאות המקבעת את כולנו... הלוואי וזה באמת יקרה.
שבוע טוב!
[ליצירה]
למה מצטערת?!? ממש תודה!!! את צודקת בכל ההערות, ולקחתי אותן לתשומת ליבי. אף פעם לא למדתי לצייר, ככה שאני די תלויה באנשים כמוך כדי להשתפר...
שוב תודה!
תגובות