[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
היי סקיפשת, זה כבר שמונה עשרה?
ואני הייתי בטוח ששש עשרה היה לא מזמן.
בדקתי, כן, זה שמונה עשרה.
שמונה עשרה זה לא אומר רק בגרות ועצבות ובתי חרושת. גם הרבה נחת והבנה ולימוד.
הכל עניין של נקודת הסתכלות.
והסיפור חמוד חמוד, אם קוראים שורה מתוך שלוש...
[ליצירה]
*.
קודם כל- זה טוב מאוד.
עכשיו-
"לטמא פה את הקדושה כשאני ככה"- איך בדיוק? בזה שאתה מנגן בחדר? לא נראה לי.
אם תוכל לפרט ע"מ שנוכל להזדהות..
"כמו שהרב כותב"- הרב זצ"ל? מאיפה הידע הנרחב (והכינוי המתחסד) אם אתה כל היום מנגן בחדר?
דבר אחרון: אם אתה מנגן בגיטרה, גם בחלומות שלך יש סולמות....
יפה יפה. עלי והצליחי.
[ליצירה]
בתווך-
בין אור לחושך, בין עצמי לחוץ ממני, בין זמני לנצחי.
וגם ציפייה יש פה, לטוב או לרע.
(ובאמת הצוואר ארוך טיפ טיפה, אבל זה מגדיל את הציפייה, כמו אדם שמתאמץ לראות אם הגיע האוטובוס.)