[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
תת הכרה-
במובן מסוים, את השיר הזה יכול לכתוב רק מי שיש לו אלוהים.
ואם כבר: יותר מדי מינימליזם עושה שיר רזה, וחשוב להזהר.
הגבול הדק, כבר נכתב איפשהו?
[ליצירה]
ואני גם חולק טוטאלית על הקביעה שלך ש
"סופר טוב
הוא כזה שיודע לכתוב
על דברים גם כאלה
שאין לו מושג קלוש בהם"
כי סופר טוב הוא כזה שיודע לכתוב על דברים שלכולם יש מושג בהם, ואפילו יותר ממושג, ובכל זאת הוא מצליח לרגש ולגאול את הדברים מן המקום שבו הוא נמצא.
למי שכותב על דברים שאין לו מושג קלוש בהם, לא קוראים סופר טוב אלא שקרן.
[ליצירה]
מקק כאן גפרור
מה שאני זוכר מהלילות האלה נשמע יותר כמו:
-"תפוז מש"ג, קבל 3 אביגיל בדרך אליך"
-"רות קיבלתי"
תשמע, אם אלה החויות שלך משלוש, אני לא רוצה לדעת איזה מלחמת עולם העברת במזרחית...
חלומות נעימים, יש לך. הרגת את כולנו והשארת לך את שלוש..
וערוגה: תפוז= תצפית.