[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
גפרור- אנחנו לא מתנגדים להתנתקות מסיבה פוליטית, אלא קיומית, אישית, בראשיתית.
מי שלא ידע מעולם חיבור מהו, כנראה שלא יבין את הטרגדיה שבהתנתקות.
חוץ מזה, השיר לא נכתב על ההתנתקות בדווקא, אלא על קריעה פנימית שההתנתקות היא מטאפורה אליה.
[ליצירה]
*.
קודם כל, תודה על ההקדשה.
ברור שאת מסוגלת ליותר מהפי אנדים, השאלה היא אם את רוצה. סחתיין על הנסיון.
ובכל זאת יש משהו שלא אהבתי בסיפור הזה. הסוף רע, וזה טוב, אבל... קצת נגמר באמצע. הייתי מעדי יותר עומק לדמות של יעל, יותר לבדיות.
הרעיון המרכזי יפה ואת דבקה בו. באמת יפה.
(מצטער על הפטרונות של המשפט הראשון.. :)
[ליצירה]
*.
אחי אחי. האם ראוי כך לגלות סודות נסתרים?
גם אני תוהה עד היכן מגיע גבול הגילוי.
האמנם אנו דנים אותו ולא הוא דן עצמו? (ליקו"מ איפשהו)
על כל פנים, אני כאן, יותר ויותר עם כל שיר.