עֶרֶב ---- א. אנה אוליך את יְגונַי את אור חיי הבוכה בַּמסתרים. אנה אוליך את לילותַי את אצבעותי הרוחשות לִגוונים אחרים. את גֵווי נתתי ואין תקומה ואין כתף ואין יודע אִתי עד מה. הזר שבא אל סִפי עומד מבחוץ וממתין מתבונן בַּתמונות שנתלו בטרקלין, בהסח דעתו נשען אל קורותַי לא אלַי. ב. "טַאטֶע", אני פועה מן השפה ולחוץ בתוך בני מעי. כמה רציתי שתדפּוק במורס מקירות לִבי, תְּצרף קו לקו נקודה לִנקודה בִּמתינות צַבִּית. רציתי שתענה לִפעיות הולכות ורפות שתהיה לי אם שתהיה לי אחות לפחות רציתי שתחוֹן את ערבי.