קבלת הדין
ילד .
-
"ורק אחד אמר: ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] הכל מתחבר, הא? הנושא מעניין, הכתיבה טובה. יש לי כמה הערות. קודם כל, יש קפיצה מבלבלת בין הזהויות. כאילו, כשאתה עולה לטרמפ אני לא בטוח מי עולה, קל וחומר כשאתה מגיע לישיבה. אולי זה עדיין החרדי. כמו"כ "נכנסת" לדמות אחרת רק פעם אחת בסיפור. אולי כדאי להכנס גם לעיניים של דליה. וגם: הנושא משתנה. מראיית השונה בתחילת הסיפור, למנטרה של "הידידה שמתחתנת" "האקסית שהשתנתה", ועוד. כדאי למקד. שתמצא, סגריר. שתמצא. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] *. אני פה. --- אני לא בטוח שאפשר להסתתר מאחורי ההיתר של POETIC LIECENCE, כאשר מפירים באופן בוטה את חוקי הלשון. אני מתכוון ל"נכמהת". זה... קצת מאולץ לשיר, כי זה אמור להיות "כמהה", אבל לא הסתדר לך עם הצליל... אני טועה? <גם: יחד עם "נכמר" זה מעמיס יותר מדי.> --- סך הכל זה מעולה ואני אוהב את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] זו המודעה על גמ"ח החולצות הלבנות בישיבה שלנו. את חושבת שמישהו ייפגע מזה? [ליצירה]
- [ליצירה] ועוד יצירת בציר: [ליצירה]
- [ליצירה] "לא משורר לא סופר " [ליצירה]
- [ליצירה] אכן. לעבודה מאהבה שהיא כבר חלק מתשובת הדור, יש גם חסרונות, מסתבר. אני איתך, אחי. [ליצירה]
- [ליצירה] חוץ מלגמור את ההלל על השיר, רציתי להצביע על ההדרגה המיוחדת במספרים- הירידה משמונה אוחזים במיטה, לארבעה נגנים, לשני ילדים, ולמת נוכח-נעדר (מייצג החידלון והאפס), ושבירת השרשרת הזו בעזיבת הידיים, פשוט מצמררת. (רק הערה קטנה- אם המת נישא בידי שמונה "הדורים", אזי יש לכנותם בלשון זכר, והם הופכים לשְׁמוֹנָה, נ' קמוצה) [ליצירה]
- [ליצירה] *. האמת? אני הכי אוהב את הבמבות הדפוקות. לולו מקום ראשון. אחר כך שאשא. אחר כך פה גדול ופרפר, ביחד. אבל הכי הכי אני אוהב, את במבה "אשר". למה? לא יודע. ככה זה אצלי. אוהב במבות דפוקות. האמת- עזבו, אל תיקנו. אשר במבה חרטא. (הברקה של השבת האחרונה) [ליצירה]
תגובות