[ליצירה]
ליבי נחמץ.
אל תשקעי. תזכרי תמיד מה שאמרה ילדה טובה אחת, והוא כל כך נכון:
"אנחנו כל הזמן צריכים לזכור שזה מהלך, כמו כל דבר אחר שקורה לנו. אסור לנו לשקוע בתוך זה.
אני לא אומרת חלילה שאסור לזכור ושצריך לסלוח, אבל לא להתקע.
אנחנו עם שהיעוד שלו הוא לצעוד ולהצעיד קדימה."
אל תמחי זכרונות. הם יישארו איתך. הם יבואו בחלומותייך. הם ילוו אותך. כי הזכרונות שלך הם את. הם עושים אותך למה שאת.
עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל.
אנחנו נהיה חזקים.
[ליצירה]
פיספסת!
ממך הייתי מצפה ל:
הם
---
ערימה סבוכה של ידיים ורגליים ושיער שטני עם חלקיקי עור קנדי, מרוחים על הרצפה לאורך 13 מטר שזה המרחק שעובר גוף במהירות מסוימת שפוגע בגוף במהירות אחרת...
או משהו בסגנון לפחות... יופי של כתיבה. וגם ידע לא מוסבר בתרבות אמריקאית שאני לא מכיר..
תגובות