[ליצירה]
*.
בקריאה שניה עולים דברים שלא עלו בקריאה ראשונה. אז בואי נסדר קצת:
א. הנסיון יפה וכמעט משכנע. אני חושב שהעוצמות של הרצוא ושוב יותר חזקות, חותכות, שוברות, אבל להרגשתי, ללא שמץ של התנשאות, מי שלא היה בתוך זה לא יצליח לכתוב על זה. כמו שאני לא אצליח לכתוב "עד הסוף" סצינה של... לידה נגיד, או לילה אחרי שמירה או משהו כזה, דבר שלא חוויתי מעולם. מה שעשית, לדעתי, הוא לתת את המקסימום שאפשר של מי שרואה את זה מבחוץ, וזה יפה מאוד.
ב. יכול להיות שאני טועה, ובעצם הצלחת לבטא יפה תחושות של בחור (מילה מגעיללללה) בשיעור א', שעדיין לא מודע לעומק החוויה, לסחיפה של שני העולמות, ולכן שניהם אצלו במינון די נמוך.
ג. עדיין מרגיז אותי הקטע של ה"טומאה". אם את לא מתכוונת לשתף אותנו, למה את זורקת לנו עצמות יבשות? זה ממית את הטקסט בעיני, לא מחייה אותו.
ד. אהבתי מאוד את הקטע שלא שמתי לב אליו בהתחלה: "אולי אני עושה את זה יותר מידי, במקום לחשוב על אחרים. לא משנה.. חושב על עצמי". השנינות של "במקום לחשוב על אחרים, לא משנה", מלשון שוני, הופכת את הטקסט לרב רובדי, וזה מגניב... יפה לך.
אני מצליח בלהיות נחמד?
(אה, גם: תודה על הפירגון. והוא לא ר"מ שלי, סתם רב בישיבה.)
מוסיף אור ללא קלישאות.
[ליצירה]
אפקט החמשיר.
המבנה יוצר קלילות שהיא אולי מכוונת, אבל פוגעת בטעם. הרעיון בעיני דומה (מדי) ל"סעודה שלישית" שלך, וגם לשיר של שחר יהלום על יום כיפור ושירותים.
[ליצירה]
כמה שאת עושה את זה טוב במיתולוגיה יוונית,
את עושה את זה פי אלף בתנ"ך, להבדיל.
כמה מחמאות אפשר לתת ליוצרת אחת שהיא כל כך צעירה. זה כבר אחרי גבול הלגיטימי.
תגובות